למי שהשתכר או רגיל לשיכרות (אלקוהוליסט) - פרק לז
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>במרעים</b>. כלומר שאין הרע שלהם מוחלט ובולט אלא נראה כאלו מתכוונים לרֵעוּת או לשאר צורך שעה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לְדָוִד אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל-תְּקַנֵּא בְּעשֵׂי עַוְלָה:
(ב)
כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן:
![<b>בטח בד'</b>. על דרך מה שאמרו רז"ל (קדושין כט ע"ב) שקודם ישא אשה ואחר כך יעסוק בתורה, וזהו בטח בד' ותישא אשה, ואח"כ עשה טוב ועסוק בתורה, ה"א התורה, שכן ארץ ורעה ר"ת גמ' אשה, ועל ידי זה נדבק בשכינה, וזהו ורעה אמונה. ורעה אותיות ערוה שתנצל מעריות ע"י שתלמד בטהרה, ודו"ק (חיד"א).<br/>ואפשר עוד לפרש הפסוק כנגד ארבע שאלות שמשיבה השכינה, א' איך להינצל מהרשעים ועל זה משיבה אם לא מתחברים, וזהו שנאמר בטח בד'. וב' איך אנצח אותם, אם לא אעשה כמעשיהם ועל זה נאמר עשה טוב. ועל השאלה איך אסבול אותם עד שאנצח אותם על זה נאמר שכון ארץ תשפיל עצמך. ועל השאלה שמאיפה תבא הצלחתי על זה נאמר וראה אמונה (המלקט).<br/><b>שכן ארץ</b>. תשפיל עצמך ותנצל מהם (מהר"י ן' יחייא).<br/><b>שכן ארץ וראה אמונה</b>. נראה לפרש מה ענין ארץ לאמונה, עפ"י מה שאמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף מאתים ותשעים, ואם אמנם המכוון בזה החשבון סתום וחתום מ"מ אלף מאתים ותשעים הוא ממש אותיות ארץ, ע"כ אמר שכן ארץ וראה אמונה להאמין בביאת הגואל כד"א אשרי המחכה ויגיע (חת"ם סופר). ויש להוסיף עוד ע"פ מה שאמרו במס' שבת (דף לא ע"א) כי אמונה הם דיני זרעים, ופירשו בתוס' שם בשם הירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע, וזה מצמיח ישועה ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה-טוֹב שְׁכָן-אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:
![<b>והתענג על ד'</b>. תתענג בעבודתך שתשמח בעבודתך, ודו"ק (רד"ק). וכתב החיד"א שעל זה יש שכר מצוה בהאי עלמא.<br/><b>והתענג על ד'</b>. כלומר את כל התענוגים תעלם לעבודת הבורא ומזה יתן לך כל משאלות לבך כי הם עבודתו ודו"ק (מהר"ש הלוי).<br/><b>משאלות לבך</b>. יש לדייק שלא כתוב תאות לבך אלא רק שאלות הלב (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ:
![<b>גול על ד' דרכיך</b>. פי' תודה לפניו הרהורי לבך ודרכיך (מהר"ש לבית לוי).<br/><b>גול על ד'</b>. כלומר שהאותיות שלפני שם הוי"ה הם בגמטריא כ"ב והוא לסימן שתפילה על סדר כ"ב אותיות היא מסוגלת יותר. וכמו שהר"ת של בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ הם בגמטריא כ"ב כי לא נבראו שמים וארץ אלא בשביל כ"ב אותיות. ולפיכך הווידוי הוא על סדר כ"ב אותיות. וזה מש"כ בתפילת חנה (שמואל א) ותתפלל על ד' כלומר על סדר האותיות שהם קודם השם שהוא גמטריא כ"ב דהיינו על סדר הא"ב. וזה מה שכתוב כאן גול על ד' דייקא, ואז ובטח עליו והוא יעשה (בן איש חי).<br/><b>גול על ד'</b>, ולא גול את ד' כי כאן גם החשבונות של המטרה צריכים למסרם על הקב"ה כמו השלך על ד' יהבך ודו"ק (מהר"ם אלבילדה).<br/><b>גול על ד' דרכיך</b>. כלומר בכל דרכיך דעהו עשהו למען קונך (דרש משה).<br/><b>גול על ד' דרכיך</b>. תהיה ירא שמים בגלוי כבסתר (המלקט).<br/><b>גול על ד' דרכיך</b>. כלומר לך בדרך האמת ואל תשקר ואז תשוב אל ד' שהאוחז במידת האמת מתבייש בעוונותיו (המלקט).<br/><b>גול על ד'</b>. מלשון גלות, הוי גולה למקום תורה, וכמו שכתב הרמב"ם שאדם נמשך אחרי סביבתו וא"כ תצא מהסביבה ותעבוד לעצמך. וזהו מה שכתוב גול על ד' דרכיך כלומר הוי כל הזמן גולה למקום תורה ובטח עליו על לחם לאכול ובגד ללבוש והוא יעשה ותראה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (המלקט).<br/>ועוד אפשר לפרש שתעבוד אף כי תראה משונה וילעגו עליך הוי גולה לעבוד ד' (המלקט).<br/><b>גול על ד'</b>. מלשון גילה שתשמח בעבודת ד', ודו"ק (מפי תלמידים).<br/><b>גול על ד'</b>. כלומר נהוג הנהגה ברורה וגלויה עם הקב"ה, כמו שנאמר תמים תהיה עם ד' א' ואל תהיה ערום (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:
![<b>והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים</b>. כלומר שהקב"ה יגלה לעיני כל צדקתו של דוד המלך שהאנשים יכירו צדקתו.<br/>ועוד פי', שבכל אדם יש כוחות שאין מי שיקבלם כגון שאין לו אפשרות להפיצם או שאין מי שירצה לקבלם או למשל אם יש לאדם חידושי תורה והוא אבד אותם או שאין לו אפשרות לגלות וזה בגדר יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. ועל זה הצער כתב דוד המלך הוציא כאור משפטך דהיינו תן לי את האפשרות להוציא את כל האורות שבתכונותיי, ודו"ק (רש"ר הירש). ועי"ש שמישב את המסורת שכתוב משפטיך בלא י' ומשפט כאן זה כמו משפט הכהנים ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם:
![<b>אל תתחר במצליח דרכו</b>. כלומר אל תתנקם באלו שכן מצליחים כאילו הם גורמים למזלך הרע (המלקט).<br/><b>אל תתחר במצליח דרכו</b>. כלומר אל תתגרה ברשע בשעה שהשעה משחקת לו (המלקט, ועיין חז"ל).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל-תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עשֶׂה מְזִמּוֹת:
![<b>הרף מאף</b>. עיין פירוש רש"י ואפשר עוד לומר אל תנהג במדת הכעס והאף כשיסורים באים, ודו"ק (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
הֶרֶף מֵאַף וַעֲזב חֵמָה אַל-תִּתְחַר אַךְ-לְהָרֵעַ:
![<b>כי מרעים יכרתון</b>. כלומר על דרך מה שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, וזהו כי מרעים יכרתון מחלקם, וקווי ד' המה יירשו ארץ (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
כִּי-מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקוֵֹי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ-אָרֶץ:
(י)
וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ:
![<b>על רב שלום</b>. שלום בגמטריא עשו שהוא נקרא רב כמ"ש ורב יעבד צעיר. וכוונת הפסוק שיתענגו על מפלתו של עשיו. ועשו נקרא רב שלום כי היה סותר עצמו, מצד פרסותיו היה שלום ומצד עצמו היה בעל תאוה רב, ודו"ק (המלקט).<br/><b>רב שלום</b>. כלומר והתענגו ממה שזכה עשיו שהוא בגמט' שלום כמו שאמר (בראשית לג) יש לי רב, וזהו וענוים אלו יעקב ובניו יירשו ארץ וילך עשיו מפני יעקב אחיו עד אבוא אל אדוני שעירה, ודו"ק (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל-רב שָׁלוֹם:
(יב)
זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו:
![<b>ד' ישחק לו</b>. כי כנגד מה שחקר בשר שיניו הקב"ה שחק עליו שניו והוי כעין מדה במדה (המלקט).<br/><b>כי יבא יומו</b>. כלומר פעמים שמדת הרחמים מעכבת מלהעניש את הרשע והקב"ה מזמין צדיק ורשע באותו פונדק ואז הרשע מיצר לצדיק ובזה נשלם ונסתם טענת מדת הרחמים ובא זדון על הרשע, וזהו שישחק הקב"ה שבמזימות הרשע שם הוא נופל, ודו"ק (ערבי נחל).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
אֲדנָי יִשְׂחַק-לוֹ כִּי-רָאָה כִּי-יָבא יוֹמוֹ:
(יד)
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי-דָרֶךְ:
(טו)
חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה:
![<b>טוב מעט לצדיק</b>. עי' רש"י שפירש שגם מעט אנשים שהולכים עם הצדיק זה טוב יותר מהמון אנשים שהולכים עם הרשעים ודו"ק. וכן אמר הרבי מקוצק שהוא מעדיף מעט צדיקים מהרבה פוחזים (המלקט).<br/>והרד"ק פירש טוב מעט לצדיק כלומר הצדיק יותר שמח במעט שיש לו יותר מהמון שיש להם לרשעים.<br/><b>טוב מעט לצדיק</b>. מה שהצדיק יש לו מעט הוא משום שהוא מסובב מרשעים הרבה, וכעין אברהם ולוט (המגיד מקאזניץ).<br/><b>טוב מעט לצדיק</b>. טוב לקבל מעט צדקה מן הצדיק מהמון מרשעים הרבה. וכעין זבל פרדותיו של יצחק יותר מכספו וזהבו של אבימלך, ודו"ק (המלקט).<br/><b>טוב מעט לצדיק</b>. כלומר טוב מעט תלמידים וצדיקים מהרבה רשעים וכעין המעשה עם תלמידי רבי עקיבא, וכעין הא דאמרן בברכות כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש (המלקט).<br/><b>טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים</b>. כלומר הרשע נופל מהרבה עוונות קטנות וזהו מהמון, ובגדר כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. אבל הצדיק אדרבה מתגדל על ידי המעט שהוא עושה והוא דבוק בו בלב שלם ואז עץ חיים היא למחזיקים בה (שפת אמת).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים:
![<b>כי זרועות רשעים תשברנה</b>. זרועות לשון זרע כלומר כל פעולותם והשקעתם ותולדותם הכל תשברנה.<br/>או נאמר דזרוע הם אותיות עוזר כלומר כל אשר יבא לעזור להם תשברנה.<br/>ועוד אפשר לפרש שזרועות לשון רבים כלומר מפני שה' זר ועוות ומטעם זה תשברנה (המלקט).<br/><b>זרועות רשעים תשברנה</b>. ר"ת זרת וזרת ר"ת זבח רשעים תועבה (משלי כא). והנה זה ענין מה שכתוב שמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ, כי הנה התלמידי חכמים הם צריכים להורות לעם מי שנקרא שמים זר"ת, ומתי, בשבת שזה שמים בזרת תכן ראשי תיבות שבת, ואז העפר שהם עמי הארץ הקב"ה דן אותם על פי השליש מלשון שלישים על כולו, שלפי מעשי צדיקי הדור ישפטו עפר הארץ (חת"ם סופר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה:
![<b>יודע ד' ימי תמימים</b>. יודע מלשון אהבה שהקב"ה אוהב את הימים של העם היהודי, והטעם כי לא יבושו בעת רעה, כלומר בזמן רעה של הגלות לא עוזבים את התורה מהמלעיגים עליהם, ועוד ובימי רעבון ישבעו כלומר אף שיש להם צער פרנסה סובלים את זה בשמחה, ודו"ק (חת"ם סופר).<br/><b>יודע ה' ימי תמימים</b>. כלומר הקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום.<br/>או נאמר וידע מלשון אהבה כדלעיל, שהקב"ה אוהב ימי התמימים.<br/>איתא בשם השפת אמת, מה פי' תמימים, אלא שכיוון שהצדיק הוא תמים כך הקב"ה מתנהג עמו למעלה מדרך הטבע, ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(יח)
יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה:
![<b>לא יבשו בעת רעה</b>. כלומר לא יבשו מלשון יבש שנשארים בעומדם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
לֹא-יֵבשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:
![<b>כיקר כרים</b>. כאור ענן בוקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים (רש"י).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כ)
כִּי רְשָׁעִים יאבֵדוּ וְאיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ:
![<b>לוה רשע ולא ישלם</b>. מדובר על הרשע שנהנה מהעולם הזה בעבירה וזה נקרא לוה וכמ"ש בפ"א. ולא ישלם, ואין נותן בדעתו לשוב וליסר על זה, לא כן הצדיק שעשה עבירה כי אין צדיק בארץ מ"מ חונן דהיינו מתחנן להקב"ה שימחול לו ועוד שהוא פורע ואפילו מגלימא דעל כתפיה בתעניות ובסיגופים, ודו"ק (מהר"ש די אוזידא).<br/><b>לוה רשע ולא ישלם</b>. כלומר שהרשע אינו משלם הלואות הצדיק ועונש לצדיק לא טוב לפיכך כדי שהרשע לא יחזור בגלגול חונן ונותן לו אותה הלואה במתנה גמורה, ודו"ק (חזה ציון).<br/><b>לוה רשע ולא ישלם</b>. עיין במדרש שגם בשעת ההלואה עולה על דעתו לא לשלם והצדיק שמלוה יודע באמת שהוא נותן במתנה. ועוד שהרשע שחי בהלואות אינו שבע ממה שיש לו ולפיכך לא ישלם, מה שאין כן צדיק שהוא חי בהסתפקות. ועוד נ"ל לומר שצדיק חונן ונותן כלומר מוחל ונותן (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כא)
לוֶֹה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:
![<b>כי מברכיו</b>. כלומר שהמברך ומרגיש את הצדיק ואינו כפוי טובה על שחננו ונתן לו, הוא ירש ארץ. ומי שמקלל את הצדיק באומרו מאי אהנו לן רבנן על זה יכרתו כלומר שאין לו חלק לעולם הבא כמאמרם בסנהדרין מאי אפיקורוס דאומר מאי אהנו לן רבנן (המלקט).<br/><b>כי מברכיו ירשו ארץ</b>. עיין רש"י שפי' שכוונתו שהקב"ה מברך את הצדיקים, אבל הרד"ק פירש שמי שמברך להקב"ה ירש ארץ, ואלו ואלו דברי א' חיים שע"י שמברכים לקב"ה הקב"ה מברכם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כב)
כִּי מְברָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ:
![<b>מד' מצעדי גבר</b>. עיין רש"י שפי' שאיזהו גבר זה הגבור ביראת ד' ועמוק הוא. ומאי גבורה איכא, אלא שכובש גאותו ומרגיש עצמו כל הזמן כדל, ועוד פי' שגבור הוא המפחד תמיד שלא לעבור על צווי בוראו (המלקט).<br/><b>מד' מצעדי גבר</b>. דרכי עבודת האל יתברך (ר' שלמה ן' גבירול).<br/><b>מד' מצעדי גבר</b>. הנה יש שני דרכים לפני האדם, הא' היא הדרך שהקב"ה מגלה לו, והב' היא הדרך שבוחר האדם בעצמו, וזה כוונת הפסוק, מד' מצעדי גבר, כלומר כשהוא עובד עבודת השם דרכו נראה לפניו פשוט, אבל כשהוא בוחר בדרכו שלו עצמו דוקא, משום שבחפץ עצמו הוא הולך ואינו כבר דרכו הנכון לו מן השמים, כי הוא הולך אחרי יצרו (המלקט).<br/><b>מצעדי גבר</b>. מי שהוא גבור ביראת הקב"ה (רש"י).<br/><b>כוננו</b>. מלשון כוונה, כלומר שהבא לטהר מסייעין אותו. או מלשון כן ובסיס. או מלשון כנים ונאמנים (המלקט).<br/><b>ודרכו יחפץ</b>. כלומר שמתגשם דרכו כחפץ (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ:
![<b>כי יפול</b>. כלומר השי"ת נותן לו לאדם רצון וחפץ ללכת בדרך אשר הכין לו, ולמה, כי יפול, כלומר מפני הניצוצות שנפלו בזה הדרך כדי שלא יוטל דהיינו לא יוטלו אחרים וילכו לאיבוד, ולכן הקב"ה מסבב מצעדי גבר דוקא דרך זה כדי שיגיע אדם עליהם ויתקנם (דגל מחנה אפרים). וזהו מה שכתוב ודרכו יחפץ שאף הדרך רוצה שהצדיק יעבור עליה ויתקנה בליקוט הניצוצות, ודו"ק (גנזי יוסף ויצא, בן איש חי).<br/><b>כי יפול לא יוטל</b>. כלומר כשיפול לא יוטל מלעבוד ד' (המלקט).<br/><b>כי יפול לא יוטל</b>. כמו שבע יפול צדיק וקם (המלקט).<br/><b>כי ד' סומך ידו</b>. כלומר למה כשנופל לא יוטל, כי ד' נתן סמך בידו ע"י מעשה הצדקה כמבואר לקמיה בפי' רש"י על הפסוק וזרעו לברכה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
כִּי-יִפּל לֹא-יוּטָל כִּי-יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ:
![<b>נער הייתי גם זקנתי</b>. כלומר שאף כשראיתי צרות של רעב התנערתי כמו מעשה נערות אבל אחר כך זקנתי והבנתי וכו' (המלקט).<br/><b>לא ראיתי צדיק נעזב</b>. והטעם מפני שמבקש לחם, כלומר הוא מסתפק רק בלחם, ובתנאי זה לא יעזב צדיק ולא זרעו אם ילכו בדרך זו, משא"כ אם יבקש חשבונות הרבה, ודו"ק (מגלה עמוקות).<br/><b>צדיק נעזב</b>. מלשון עצור ועזוב כי אם הצדיק הוא בשמחה אז אין זרעו מבקש לחם (המלקט).<br/><b>צדיק נעזב</b>. כלומר בן מזל שאין מזל לישראל והצדיק למעלה מן המזל, ואין עניותי עניות מזל אלא עניות של עבודה (המלקט).<br/><b>ולא ראיתי צדיק נעזב</b>. מדרכו וממדתו אפילו לאחר הסתלקותו (אמרי יוסף ספינקא).<br/><b>צדיק נעזב</b>. אף שצדיק נעזב לא ראיתי שבניו ילכו לבקש על הפתחים לחם, ודו"ק (מה"ר זאבל איגר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כה)
נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם:
![<b>כל היום חונן ומלוה</b>. פסוק זה אפשר לפרש על פי הגמרא שאיזהו העושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס בניו הקטנים. וזהו הטעם כי הצדיק יש לו זרע רב, הרבה בנים, ואם כן כל היום הוא מתאמץ לזון אותם וזהו כל היום חונן ומלוה, ודו"ק. ומטעם זה מלוה הקב"ה לתת לצדקה (ע"פ מהר"ם אלשיך).<br/><b>כל היום חונן</b>. כלו' כל היום הוא מתחנן בתפילה ומלוה מזמנו לעבודת בוראו דהיינו לוה ביום ופורע בלילה והוא מלוה מזמנו ההכרחי של <b>צורכו ללמוד תורה</b>. אם עשה זאת, מה שזרע כלומר כל פעולותיו יהיו לברכה (המלקט).<br/><b>וזרעו לברכה</b>. עיין רש"י וז"ל זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה.<br/>](images/icons/info.jpg)
(כו)
כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:
![<b>סור מרע ועשה טוב</b>. כלומר עשה תשובה מאהבה וממילא נעשה טוב מזה (מהר"ם אלשיך).<br/><b>סור מרע ועשה טוב</b>. כלומר להוציא יקר מזולל ואז ישכון לעולם כי כל מה שיעשה זה בזכותו. עוי"ל שכל מה שהוא גוזר הקב"ה מבטלו כמאמרם במדרש על הפסוק ומוציא יקר מזולל כפי תהיה שאני גוזד גזירה והוא מבטלה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כז)
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב וּשְׁכן לְעוֹלָם:
![<b>כי ד' אוהב משפט</b>. הנה יש צדיקים שנתפסים בעון הדור ויש שאינם נתפסים, והחילוק הוא שאם הצדיק ההוא נוהג כדין ולא לפנים משורת הדין אז הוא נתפס בעון הדור כדי להגן על הדור, משא"כ אם הוא נוהג לפנים משורת הדין אז גם מדת הדין נוהגת עמו לפנים משורת הדין ואינו נתפס בעון הדור. וזהו כוונת הפסוק כי ד' אוהב משפט וממילא חסידיו שהם עושים לפנים משורת הדין הם נשמרו אף כאשר זרע רשעים נכרת (משכיל לאיתן).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כח)
כִּי יְהוָה אהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא-יַעֲזב אֶת-חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת:
(כט)
צַדִּיקִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ:
![<b>פי צדיק יהגה חכמה</b>. כלומר כך היא דרכה של תורה קודם הוא מפלפל ומעיין בהלכה, ומתוך כך ולשונו תדבר משפט דהיינו שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, ואחר כך תורת א' בלבו כלומר שיחשוב במציאות הבורא כל הזמן בקבלה במוסר או בחסידות, ואם עשה כן לא תמעד אשוריו כלומר שאל יטוש מתורתו, ודו"ק (מהר"ש ד' אוזידא).<br/><b>פי צדיק יהגה חכמה</b>. נראה לפרש ע"פ דברי הגמ' במסכת ב"ב דף פ"ט ע"ב שהצדיק יודע כל מיני מחשבות בני אדם ותחבולותיהם, ואוי לו אם יאמר אוי לו אם לא יאמר, ומ"מ כשהוא מדבר הוא מדבר לפי היושר והמשפט כי דרכי ד' ישרים צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ל)
פִּי-צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:
![<b>תורת א' בלבו</b>. כמו מה שאמר דוד חשבתי דרכי ואשיבה והיו רגליו מוליכות אותו לבית הכנסת ולבית המדרש, אז גם הצדיק שהוא שקוע במחשבות רגליו מוליכות אותו בדרך הישר והבטוח (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לא)
תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו:
![<b>צופה רשע לצדיק</b>. צופה מלשון וצפית כלומר שהרשע באיזה צד שהוא שומר על הצדיק ומעמידו כגבר המעמיד אבל הרשעים מכסים אותו עד כדי להמיתו, ודו"ק (ליקוטי מוהר"ן).<br/><b>צופה רשע לצדיק</b>. כלומר הוא צופה לכל אדם אבל רק הצדיק מרגיש שהרשע רוצה להמיתו, ודו"ק (מהר"ש ליצקער).<br/><b>צופה רשע לצדיק</b>. כלומר כל מה שאדם גדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ודו"ק.<br/>או נאמר כי הרשע מצפה רק בדבר שהוא צדיק על זה בדוקא להמיתו, או נאמר שהוא מבקש שיעשה מצוה ואז יהרוג אותו בגאוה (המלקט).<br/>צופה רשע לצדיק. כלומר הוא מצפצף על הצדיק אבל באמת הוא רוצה להורגו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לב)
צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:
![<b>ד' לא יעזבנו</b>. כלומר אף שהקב"ה עוזרו מ"מ לא ינקה זה מזכויותיו על כי הצדיק עשה הכנות או תפילות כדי לינצל ממנו (המלקט).<br/><b>ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו</b>. כלומר אף שהקב"ה לא יעזב את הצדיק כשהרשע רוצה להורגו, מ"מ אין הקב"ה מעניש את הרשע כיוון שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, ודו"ק (מהר"ע פיגו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לג)
יְהוָה לֹא-יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ:
![<b>קוה אל ד'</b>. כלומר אף מצוה אחת אם אתה עושה אותה כתיקונה אתה נוחל חיי עוה"ב, והראיה מהרשעים שבעבירה אחת נכרתים ודו"ק (מהר"ש די אוזידא).<br/><b>קוה</b>. גמטריא אלף שהוא הדבר הכי חשוב (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לד)
קַוֵּה אֶל-יְהוָה וּשְׁמר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(לה)
רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:
![<b>ואבקשהו</b>. למה מבקשו אם כבר איננו, אלא שבמקומו בא רשע עוד יותר גרוע וממילא הראשון מתבקש ואיננו, ודו"ק (בעל שם טוב).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לו)
וַיַּעֲבר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:
![<b>שמר תם</b>. עיין שו"ת מן השמים רמז לג' סוגי תפילין, שמר תם זה ר"ת, וראה ישר, רש"י, ואחריתו לאיש שלום, זה שמושא רבא של שר שלום, ודו"ק (ילקוט אליעזר).<br/><b>שמר תם</b>. כלומר השמר במדת יעקב שהוא תם יושב אוהלים וגם ישר כי נלחם עם אנשים ועם מלאכים כלומר מלחמת היצה"ר ובעכו"ם <b>לגבי חוקים</b>. כי אחרית לאיש שלום גמט' עשו (המלקט).<br/><b>שמר תם</b>. כנגד ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וזהו כי אחרית לאיש שלום (המלקט).<br/><b>שמר תם וראה ישר</b>. יובן על פי מה שכתב רבינו האריז"ל דבקדושה הוא איש תם בסוד "ויעקב איש תם" (בראשית כה כז) אבל בסט"א הוא להיפך מן תם שהוא מת. ובזה פירשו מאמר חז"ל יעקב אבינו לא מת (תענית ה ע"ב). וז"ש שמר תם שתהיה צדיק, ואז וראה ישר דהיינו שתראה תם ביושר ולא בהיפוך שעי"כ יהיה מת, כי רשעים גם בחייהם קרויים מתים אבל צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות יח ע"א), דכתיב (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי (בן איש חי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לז)
שְׁמָר-תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי-אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:
(לח)
וּפשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה:
(לט)
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה:
(מ)
וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
קראת? שתף חברים