לבטל שנאת בעל לאשתו - פרק מו
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>על עלמות</b>. כלו' על נפשות כלל ישראל (אלשיך).<br/><b>על עלמות</b>. על מקום שנבצר לבני קרח בגיהנם. דבר אחר, על תעלומות, שעושה נפלאות לבדו שאף בעל הנס אינו מכיר בניסו (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קרַח עַל-עֲלָמוֹת שִׁיר:
![<b>אלהים לנו מחסה</b>. שגם בצרות הוא נמצא לנו לעוז ועזרה, בין בדרך הטבע ובין בדרך נס (ספורנו).<br/><b>אלהים לנו מחסה</b>. כלומר שבשעה שהיו ישראל על אדמתן שלטה מדת הרחמים שהוא שם הויה במלוי אלף שהוא שם "מה", ובשעת הגלות קם ממדת הרחמים ויושב על מדת הדין שהוא שם אלהים. וזה כוונת אוי "מה" היה "לנו" גמטריא אלהים. וזה כוונת הפסוק, שבשעת הגלות אלוהים שהוא גמטריא לנו, למחסה, אבל בשעה שאנו מתפללים עולה ממדת הדין למדת הרחמים, וזהו נמצא מאד גמטריא מה (ארץ חיים).<br/><b>נמצא</b>. גמטריא יעקב עם הכולל, שזכות יעקב אבינו יגן בעדנו (יוסף תהלות).<br/><b>נמצא מאד</b>. ר"ת משכיל אל דל, וכן מימינו אש דת, וזהו זכות התורה והצדקה (חתם סופר דרשות קד).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאד:
(ג)
עַל-כֵּן לֹא-נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים:
(ד)
יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה:
![<b>ישמחו עיר אלוהים</b>. כלומר שעיר ציון תשמח שתבנה עוד, כי ארץ ישראל דומה לתרומת העולם, ולא נטמאת כי השכינה לא זזה מבית המקדש וא"כ לא תמוט לעולם.<br/>עוד אפשר לפרש על פי השלחן ערוך חושן משפט סימן שי"ב שהמשכיר בית זה לחברו אם נפל אינו מחויב לבנותו בחזרה, אבל אם רק מסוכן לדור בו חייב לתקנו, עיי"ש. וכן נמי בית המקדש אינו דומה לנחרב כיון שהשכינה בו וא"כ חייב לתקנו (משכיל לאיתן).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר-אֱלֹהִים קְדשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן:
(ו)
אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל-תִּמּוֹט יַעְזְּרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בּקֶר:
![<b>המו גויים</b>. עיין תרגום דקאי הפסוק על מתן תורה, וז"ל במתן אורייתא לעמיה אתרגשו עמיא אזדעזעו מלכותא כד ארים קליה וכד יהב אורייתא לעמיה אתמוגגו יתבי ארעא, ודו"ק.<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ:
![<b>ד' צבאות עמנו</b>. פסוק זה ופסוק ד' צבאות אשרי אדם בוטח בך ופסוק ד' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו הם כנגד ג' אבות, כך כתב הרמ"ק וכך כתוב באריז"ל. והנה פסוק זה אמרו אברהם אבינו, ואולי בשעה שהיו ג' אבות יושבים ביחד ועוסקים בתורה ועבודה. וזה כוונת הפסוק, ד' צבאות עמנו שאנחנו ביחד, משגב לנו, כנגד יצחק, שתיבת לנו גמטריא אלהים שהוא מדת הדין, שיצחק התפלל כל הזמן על ישראל. אלהי יעקב, בזכות שהיתה מטתו שלימה.<br/>ויצחק אבינו אמר <b>אשרי אדם בוטח בך</b>, שהוא לבטוח בשעת מדת הדין. ויעקב אבינו אמר <b>ד' הושיעה המלך יעננו</b>, שאמר לאל העונה אותי ביום צרתי. <br/><b>משגב</b>. גמטריא אל שדי וגמטריא משה, שזכות התורה מגין (יוסף תהלות).<br/><b>ד' צבאות עמנו</b>. ממה שאנו רואים שד' צבאות הוא עמנו בגלותנו, ומשגב לנו כלומר שאנו נשארים בחיים, סימן הוא כי אלהי יעקב סלה, שהקב"ה יקיים לנו זמן הגאולה, ודו"ק (רב ייבי).<br/><b>ד' צבאות עמנו</b>. כלומר שבני ישראל מסיעיין להרבות כבוד מלכותו כמו תנו עוז לאלוהים (שפת אמת).<br/><b>ד' צבאות עמנו</b>. כלומר שבני ישראל נקראים צבא שכמו שהמזלות שולטות על הטבע כך בני ישראל מנהגים את הטבע. ובני ישראל יש להם לברר הנהגה מקודשת ע"פ התורה להודיע שהקב"ה מחיה ומנהיג הכל שלא להדבק בחכמת הטבע (המלקט).<br/><b>משגב</b>. גמטריא משה, וד' צבאות אשרי אדם בוטח בך זו מדת אהרן חסד יסובבנו, ולכן בזכות אהרן זכו לענני כבוד. והם ב' בחינות, בחינת משה שהוריד מן ותורה מן השמים, ומדת אהרון שהעלה את בני ישראל לענני הכבוד לאביהם שבשמים, וזה אהרן "ומקרבן לתורה" (שפת אמת).<br/><b>ד' צבאות עמנו</b>. כלומר מג' טעמים בא הקב"ה לעזרנו א' שקודשא בריך הוא וישראל חד הוא, וזה ד' צבאות עמנו והוא שארנו. וב' מטעם שנשבע לאבותינו וזה נוכח ד' צבאות אשרי אדם בוטח בך, וג' טעם שלישי שהוא ברא את העולם ורוצה בקיומו וזה ד' הושיעה בתור מלך שהמלך יעננו ביום קראנו. ודו"'ק (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגַּב-לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקב סֶלָה:
![<b>לכו חזו מפעלות ד'</b>. איתא בברכות (דף ז ע"ב) אל תיקרי שַׁמות אלא שֵׁמות. ונראה הכוונה על פי המדרש שהובא ברש"י על פסוק חלל ממלכה ושריה (איכה ב) שהחליף הקב"ה השרים של מעלה, הממונה על האור מינה על המים, והחליף כל הממונים, לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש ובוטחים הם שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב, ועכשיו כשהיה משביע את שר האש בשמו והוא משיב אין ממשלה זו בידי וכן כולם, ע"כ. נמצא שעל ידי החלפת השמות באו הרשעים על ענשם, והיינו אשר שם שמות בארץ אל תקרי שַׁמות אלא שֵׁמות, שהסיר שמות המלאכים הממונים ושם להם שמות חדשים ושוב לא עלה בידם להנצל (תהלות מהרי"ץ).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
לְכוּ-חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר-שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ:
![<b>משבית מלחמות</b>. כאשר מהפך ד' מבנים גאים של מדינות לחורבות עולם כוונתו לשים קץ לכל המלחמות בארץ כי בהפיכות המלחמה רואים שאין עוד מטרה למלחמה (רש"ר הירש).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד-קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרף בָּאֵשׁ:
(יא)
הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי-אָנכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ:
![<b>ד' צבאות עמנו</b>. כלומר שם א' צבאות שייך גם לישראל וגם למלאכים, משא"כ נשגב על המלאכים שנקרא גם אלוהי יעקב סלה, ודו"ק (שם אפרים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יב)
יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגַּב-לָֹנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקב סֶלָה:
קראת? שתף חברים