להנקם מאויביך - פרק נד
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>למנצח</b>. כאן היה צריך מנצח ונגינות כי ע"י הגדת הזיפים היה דוד עצב ואין שכינה שורה אלא מתוך שמחה (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:
![<b>בבא הזיפים</b>. כלומר עבירה גוררת עבירה, כיון ששאול קבל לשון הרע של דואג באו רבים וספרו גם הם לה"ר (הר"א אזולאי).<br/><b>בבא הזיפים</b>. רמז לעולמות התוהו שמיפים ומזיפים הכל, ואומרים הלא דוד מסתתר עמנו, כלומר בכל מעשינו יש "לשם שמים". וגלותינו בשביל לה"ר, ופדותנו וגאולתנו בתקון לה"ר והוא תפילה, וכן כתב המהרש"א שגאולתנו תלויה בתפלה, וזהו שסמך אלהים שמע תפלתי. וז"ל הר"ש מנקלשבורג, בבוא הזיפים, פי' הזיפים הם העולמות התוהו שמייפין את הכל, ויאמרו לשאול, ואומרים גם על דבר שבזה יורד לשאול, הלא דוד מסתתר עמנו, דוד הוא מלכות שמים שזה הוא מצוה, וע"ז ביקש אלהים בשמך הושיעני, שלזה צריך עזר רב מהבורא להתגבר נגד יצרו המעטרו בזה, וכ"א יבין בעצמו להנצל מרשת היצר הרע, ע"כ (ס' שושנים לדוד, פנים יפות).<br/><b>מסתתר עמנו</b>. כלומר שגם אנו עשינו עצמנו כאילו אנחנו שונאים אותך ומסתתרים ממך, מזה שלא אמרו מסתתר אצלנו אלא עמנו (ארץ החיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ:
![<b>אלהים בשמך</b>. כלומר ששם הוי"ה גמטריא כ"ו, ובמלואו כך "כ"ף ו"ו", ואותיות שניות הם אותיות פ"ו גמטריא אלהים, וזהו אלהים בשמך כלומר השלם, ודו"ק (ארץ החיים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי:
![<b>א' שמע תפלתי</b>. כלומר כשיש בי כח לכוון להתפלל שמע תפלתי, וכשאין בי כח לכוון אז האזינה לאמרי פי (מהר"א אזולאי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי-פִי:
![<b>כי זרים</b>. בזה עורר דוד המלך שאף אם נגזר עליו עונש מן השמים אבל אם השונאים שלו "לא שמו אלהים לנגדם" דהיינו שהם אינם קמים עלי לשם שמים, חנני והצילני מידם (ילקוט אליעזר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא-שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה:
(ו)
הִנֵּה אֱלֹהִים עזֵר לִי אֲדנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי:
![<b>לשוררי</b>. כלומר אלו שמביטים עלי לראות הרע ולספר (רש"י ורד"ק). ועוד נראה לפרש, אלו בעלי עין הרע (המלקט).<br/><b>ישיב הרע לשוררי</b>. וכמו שאחז"ל נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום. ועוד אפשר לפרש לפי דברי המקובלים שכתבו שמי שאינו מקבל תוכחה יורש חלק הרע של המוכיח, וזהו ענין ישוב גמולו בראשו ישוב הרע לשוררי. ויש כאן קרי וכתיב כי אין צריך שד' ישיב בפועל הרע רק שיסתתר וממילא ישלוט בם הרע (המלקט).<br/><b>ישיב הרע לשוררי</b>. ס"ת בי"ע, שהם ג' עולמות שבהם נמצא הרע (חזה ציון).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
יָשִׁיב הָרַע לְשׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם:
![<b>בנדבה אזבחה</b>. כתב הספורנו שדווקא זבחי נדבה אבל לא זבחי תודה שאין לשמוח במפלתן של רשעים, ע"כ. וק"ק דהא באבוד רשעים רנה, וי"ל שעל עונשם אין לשמוח אבל באבדתן שכבר אין נמצאים בזה יש רנה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ אוֹדֶה שִׁמְךָ יְהוָה כִּי-טוֹב:
![<b>מכל צרה הצילני</b>. ר"ת מצה, אבל חמץ הוא במדרגה יותר גדולה וזה ר"ת חלצה מכל צרה, שכבר אין אויב, וזה פסח מצה ושבועות אחר התיקון חמץ, וחמץ הוא חוק משפט וצווים, ודו"ק (חתם סופר).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
כִּי מִכָּל-צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאיְבַי רָאֲתָה עֵינִי:
קראת? שתף חברים