להנצל מפחד - פרק עג
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>אך טוב</b>. אך בלי ספק שאלקים שהוא מדת הדין, טובה לישראל, ומי מכיר בזה בלי ספק, הברי לבב (ספורנו).<br/><b>לברי לבב</b>. כלומר מה שידוע שאך טוב לישראל א' לזה ידוע רק לברי לבב, ודו"ק (ספורנו).<br/><b>אך</b>. גמ' כ"א כלומר מטעם שיש רק כ"א אותיות בעשרת הדברות וחסר אות ט היא ככתובה פסולה ומזה יצא טוב לישראל ודו"ק, עיין פסיקתא פ' יתרו (חתם סופר).<br/><b>אך</b>. גמ' כ"א, גמטריא שם אהיה שהוא שם של ישועה וכמ"ש אהיה אשר אהיה, אבל לברי לבב לא מסתפינא ממדת הדין וזה אלקים לברי לבב (חומת אנך).<br/><b>אך טוב</b>. יש א"ך ימים טובים לישראל מראש השנה עד הושענא רבה, וכנגדם יש כ"א ימים רעים מי"ז תמוז עד ט' באב, ואומר הכתוב לברי לבב המקיימים המצוות אז אך טוב לישראל (אך פרי תבואה פר' קרח).<br/><b>אך טוב</b>. טוב אינו רק כשהוא במיעוטו ולא ריבוי טובה (מהר"ם אלשיך).<br/><b>אך טוב לישראל</b>. כלומר כשישראל עושים מעט, אך טוב, אז שולטת מדת הדין, א' לברי לבב, שהם הצדיקים שהם נתפסים על הדור, ודו"ק (גבול בנימין).<br/><b>אך טוב לישראל</b>. אין אך אלא לשון מעוט, וכן רק, והיית רק למעלה, כי לא טוב להיות בטוב הגמור ברום המעלה כי אז השטן מקטרג ואם אין לו כלל יסורים יבא לבעט וכמו יעקב אבינו שביקש לישב בשלוה, וצריך לרדת המעלה וכמו העגל מרוב טובה שהשפעת להם, ודו"ק (מבקש ד', מהר"א הכהן בעל שבט מוסר וסמוכים לעד).<br/><b>אך טוב לישראל</b>. כלומר לישראל שהם פשוטים אין להם טובה כ"כ כמו לאומות העולם אלא אך טוב, מעט טוב, אבל לצדיקים גם מעט טוב אין, וזהו א' לברי לבב (ערבי נחל).<br/>ועוד אפשר לפרש, <b>מזמור לאסף</b>, כשנאספים בני ישראל באחדות (ישראל בלשון יחיד), אז אך טוב, אבל כשהם ברי לבב, דהיינו שלבותם נפרדים זה מזה והם בלשון רבים, וכן לשון בר (חוץ) או מלשון תבן. אז שולט א' שהוא מדת הדין, ודו"ק. וזה הטעם שאמרו אסף שהוא ידע גריעתא של המחלוקת, וכל זמן שהיה הולך אחרי קרח אביו היה כמעט נטיו רגלו, (עיין ויקרא רבא פרשה יז, המלקט).<br/><b>אך</b>. גמ' ר"ת של חמשה חומשי תורה ב' ו' ו' ו' א' וזה אך טוב לישראל (המלקט).<br/><b>אך טוב</b>. אין הטוב שלם רק כשבא ביסורים (המלקט).<br/><b>א'</b>. כלומר שאף מדת הדין מתהפכת לרחמים לברי לבב (המלקט).<br/><b>לברי לבב</b>. לשון ברור שלבו ברור לד'. או לשון בר כלומר בן, מי שיש לו לב טוב. ועוד אפשר לפרש גם מלשון גבורה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב:
![<b>אשורי</b>. כמו אושרי (המלקט).<br/><b>ואני</b>. כלומר אין אדם יודע טובתו של הקב"ה שנראה לאדם שהכל טוב ובאמת הקב"ה מצילו בכל רגע והוא כמעט נטוי כמו שאמרו אין מכיר בו אלא לבעל הנס (המלקט).<br/><b>ואני</b>. עיין רש"י וז"ל, מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום, עכ"ל. וכלומר שעד שלא הרגיש שאך טוב לישראל היה כמעט מבעט בקונו ודו"ק, ומתי קרה זה, ואולי יש לפרש בכל עידן ועידן (המלקט).<br/><b>ואני</b>. כלומר בעוונותי בלבלתי את אך טוב לכמעט אשורי שהפכתי הטוב לרע (המלקט).<br/><b>ואני</b>. כשאני חושב כוחי ועוצם ידי אז כמעט נטיו רגלי (המלקט).<br/><b>ואני כמעט נטיו רגלי</b>. ר"ת כנור שעל ידי הכנור נתגבר על יאושו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ב)
וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי:
![<b>כי קנאתי בהוללים</b>. כלומר נתמלאתי חמה וקנאה כשראיתי הוללים שמניחים חיי עולם ושמחים בחיי שעה, וכמו כן קנאתי כאשר ראיתי שלום רשעים (ספורנו).<br/><b>כי קנאתי</b>. כלומר על ידי שקנאתי בהוללים הגעתי לואני כמעט נטיו, ודו"ק (רד"ק).<br/><b>כי קנאתי</b>. כלומר הייתי מקנא השוטים וההוללים שאינם מרגישים הענין של רשע וטוב לו צדיק ורע לו ומטעם כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ודו"ק (מהר"ם אלשיך).<br/><b>בהוללים</b>. עיין רש"י שפי' במעורבבים, ולשון הוללות, מעורבב ומטורף כמו טרף בקלפי (יומא פרק ד), לשון מבולבל, ודו"ק. ועוד אפשר לפרש מלשון הוללות (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
כִּי-קִנֵּאתִי בַהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה:
![<b>אין חרצובות</b>. כלומר אין יסורים למיתתם, ועוד שאינם חרדים ליום מיתתם, ועוד שאין הקב"ה מאחר רצונם (רש"י).<br/><b>אין חרצובות למותם</b>. לשון אסירה (רש"י). וכלומר שמיתתם אינה אוסרת אותם ואינה מפרעת לבולמוס התאוה שלהם, ודו"ק (ספורנו).<br/><b>ובריא אולם</b>. לשון כל דאלים גבר (מהרי"ן יחייא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם:
![<b>בעמל אנוש</b>. כלומר בעמל לאשר יולד האדם אינמו (המלקט).<br/><b>בעמל אנוש אינמו</b>. כלומר הוא מתעצל בלמוד התורה, ועם אדם לא ינוגעו, והוא לא מתפלפל ולא לומד עם חברותא, ומ"מ הוא מתגאה על ששמו אברך וגם משמן מדמי הצבור אבל כל הציבור זה חמס למו.<br/><b>בעמל אנוש</b>. עיין תרגום בליעות גברין דמתעסקין באורייתא כלומר אלו שאינם עוסקים בתורה.<br/><b>עמל</b>. לא לשון עבודה אלא לשון יצירת כפיים כלומר אינו שייך לאנשי צורה המהפכים הילוכו של עולם (המלקט).<br/><b>בעמל</b>. ר"ת ברית עין מעור לשון, עיין חיד"א סנהדרין. כלומר אינו שולט על ברית שכרת עם העינים כמ"ש ברית לעינים ברית מילה וברית כרותה לשפתיים (המלקט).<br/><b>ינוגעו</b>. לשון נגיעה או נגע (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם-אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ:
![<b>שית חמס למו</b>. לעתיד הקב"ה יסיר את "הנחש" מאות תיו ויהיה ריש, ומתיבת שית יעשה שיר (שם שמואל מובא בבן יהוידע סנהדרין ק' בשם זוה"ק).<br/><b>חמס למו</b>. הגאוה היא להם חמס (מהר"ם אלשיך, רשר"ה).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף-שִׁית חָמָס לָמוֹ:
![<b>יצא מחלב עינימו</b>. כלומר מרוב חלב יצא ונאבד שכלם ועיני השכלתם (מהר"ו צרפתי).<br/><b>משכיות</b>. שכל עיניהם נאבד על ידי תאותם (מהר"י צרפתי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב:
![<b>ימיקו וידברו ברע עושק</b>. כלומר אינם מספרים אלא על הרע שעושים לעשוקים בלי שיצא להם תועלת לא מהסיפור ולא מהעושק (יעב"ץ).<br/><b>ממרום ידברו</b>. כלומר שאומרים שנכון ואמת ומן השמים הצלחתם וכן דאבון רש (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ:
![<b>שתו בשמים פיהם</b>. כלומר מעיזים לדבר בדברי אלוהיות ובדברי טבעיות (ספורנו).<br/><b>שתו בשמים פיהם וכו'</b>. כלומר לוחם עם א' ועם אנשים (רד"ק).<br/><b>שתו בשמים פיהם</b>. כלומר שעוונותיהם עושים רושם גם בשמים כי עד עכשיו לשונם היה טהור והיו יכולים לעסוק בתורה שמגינה אבל מאז שלשונם תהלך בארץ ומדברים לשון הרע אין כבר כח לתורה בכלי טמא להגן וממילא עוונותיהם עולים עד למעלה (מהר"ע מפאנו).<br/><b>שתו בשמים פיהם</b>. כלומר אחרי כל העבירות יבואו גם ללשון הרע (מהר"ם אלשיך).<br/><b>שתו בשמים פיהם</b>. הם מגדילים פיהם בגדלות הבורא ובצדקתם אבל בענינים ארציים לשונם תהלך ומזלזלת הכל, וכלומר שבדרשותיהם הם צדיקים ובלשונם לבין אדם לחברו הם לשונם תהלך בארץ (המלקט).<br/><b>שתו בשמים פיהם</b>. כלומר פיהם שותת בשמים כאלו הם מלאכי עליון אבל לשונם חד ומהלך בארץ כנחש (המלקט).<br/><b>ולשונם תהלך בארץ</b>. כלומר שאומרים בלשונם שיש להם לעשות כל מה שרוצים בארץ (רבינו יעקב בר אבא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ט)
שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ:
![<b>לכן ישוב עמו</b>. כלומר כשידברו לתלמידים לשמוע דעתם הנפסדות מכל דבורם לא יצא נכון או מועיל כמצית כוס כלומר כטפת מים דבורם (ספורנו).<br/><b>ומי מלא</b>. הם דברי תורה שהם חיים והם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם (רש"י).<br/>](images/icons/info.jpg)
(י)
לָכֵן יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ:
![<b>ויאמרו איכה ידע אל</b>. הנה אלו הכופרים שסוברים שאין קשר לעליון עם התחתונים (ספורנו).<br/><b>איכה ידע אל</b>. כלומר יעניש אל והלא יש דעה בעליון ואין בחירה (ילקוט אליעזר).<br/><b>איכה</b>. כלומר איכה, איפה נמצא אתה בעולמך (המלקט).<br/><b>איכה</b>. כלומר איה כה אמר ד', כלומר איך נתקיימו דברי א' חיים (המלקט).<br/><b>איכה</b>. כשהקב"ה ברא איך הסכים להצלחת הרשעים וביסורי הצדיקים (המלקט).<br/><b>ידע אל</b>. כלומר אין משגיח על התפרקאות עוה"ז וכמו שחשבו המינים רח"ל (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יא)
וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע-אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן:
(יב)
הִנֵּה-אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ-חָיִל:
![<b>אך ריק זכיתי לבבי</b>. זכיתי לשון זך וכלומר לריק זכיתי את לבבי, מדותי, ולריק רחצתי ידי בתשובה, וכעין תוהה על הראשונות. ועי"ז הוא בא למדת יאוש והם ימי השנאה המוזכר בספר הישר לר"ת (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יג)
אַךְ-רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי:
![<b>ותוכחתי לבקרים</b>. כלומר יש הארה של תורה המתחדשת בכל יום ועל האדם לנצל אותה, וזה בא על ידי עבודה ועמל, וזה כוונת הפסוק שנתיגע דוד למצוא הארת התורה המתחדשת, ועל דרך אין יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה (שפת אמת).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יד)
וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל-הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים:
![<b>אם אמרתי אספרה כמו</b>. כלומר אם אני אחשוב כל "הכמו" לעבירה אף אחד לא יצא נקי (פרדס יוסף ח"א עמוד רמב, מהר"י יוסף פצאנווצקי הי"ד).<br/><b>אספרה</b>. מלשון לספר או מלשון מספר (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טו)
אִם-אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי:
![<b>עמל</b>. עיין רש"י שפי' בלי משפט, ואולי אפשר לפרש עמל מלשון עבודה בלי תועלת, וכמו כן לדון או להבין את הקב"ה הוא גם עוון כעין מעילה ומעלה מעל בד' (המלקט).<br/><b>הוא</b>. קרי הוא שמרמז כאן על הקב"ה ושכינתיה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(טז)
וַאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זאת עָמָל הוּא בְעֵינָי:
![<b>אל מקדשי אל</b>. עיין רש"י, וז"ל, אשר בירושלים, וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים וכו', עכ"ל. ויש עוד לפרש, אם נכנסתי בבית המקדש (אבן עזרא).<br/>ואולי הארת המקדש היתה מתרת כל הספקות. והרד"ק פי' שהוא עולם המלאכים, וכן אפשר לפרש שענינו על עולם האמת (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יז)
עַד-אָבוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם:
![<b>תשית</b>. פי' תשים, או מלשון שית זונה (משלי ז) לשון מגלה ערותן (המלקט).<br/><b>הפלתם למשואות</b>. הפלתם לשון נופל, או לשון הפלה שהוא ריק. משואות, לשון שוא (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יח)
אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת:
![<b>בלהות</b>. לשון שדים או הבל (רש"י, אבן עזרא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן-בַּלָּהוֹת:
![<b>בעיר</b>. לשון עיר, או מלש' להתעורר (מפרשים).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כ)
כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה:
![<b>אשתונן</b>. עיין רש"י שפי' לשון חרב שנון, ואולי אפשר גם לפרש מלשון אבדו עשתנתיו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כא)
כִּי-יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן:
![<b>בער</b>. מלשון כסיל, או מלשון מבוער כלומר דבר שאינו חשוב. וכן אפשר לפרש מלשון לא תבערו, כלומר נכנסתי בכעס על לא דבר (המלקט).<br/><b>בהמות</b>. עיין במפרשים, ויש לפרש מלשון הומה כלומר שמ"מ נשארתי קשור אליך (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כב)
וַאֲנִי-בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ:
![<b>ואני תמיד עמך</b>. על דרך שויתי ד' לנגדי תמיד ומזה אחזת ביד ימיני והבא לטהר מסייעין אותו (מהר"ע ספורנו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כג)
וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי:
![<b>ואחר כבוד תקחני</b>. הצלת נפשי מפח הכבוד (המלקט).<br/><b>בעצתך תנחני</b>. יהי רצון שבעצתך תנחני, ואחר שאשלים כבוד כלומר תכליתי למה שנבראתי רק אז תקחני (מהר"ע ספורנו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי:
![<b>מי לי בשמים</b>. מי לי גמטריא עם הכולל צ"א וזה יחוד קוב"ה ושכינתיה (המלקט).<br/><b>ועמך לא חפצתי בארץ</b>. כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו, ע"י שיש לאדם רצון אמת להשי"ת יותר מלהבלי עולם, נמצא כשעוסק במצוה מתבטלים שאר הרצונות מרוב התשוקה והדביקות ברצון זה, וז"ש ועמך לא חפצתי בארץ, כי אז כשעוסק ברצון השי"ת אין בו שום תערובת רצון אחר כלל שמתבטלין כל הרצונות כנ"ל (שפת אמת).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כה)
מִי-לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא-חָפַצְתִּי בָאָרֶץ:
(כו)
כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר-לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם:
(כז)
כִּי-הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל-זוֹנֶה מִמֶּךָּ:
(כח)
וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדנָי יֱהוִֹה מַחְסִּי לְסַפֵּר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ:
קראת? שתף חברים