לקדחת שלישית (חום) - פרק קו
![](images/icons/reads.jpg)
Update Required
To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
![](images/icons/arrow_right.png)
![](images/icons/arrow_left.png)
![<b>הודו לד' כי טוב</b>. כשעושה לכם טובה תהיו מודים לו כי על ידי זה יהי מושך חסד להבא, וזהו שכתוב כי לעולם חסדו שהוא מטה אליו חסדו בעבור שהודה לו (חיד"א בספר שמחת הרגל, מהר"י מולכו). ב מי ימלל ד'. כלומר כל מי שיתמה מי ימלל גבורות ד' בזה הוא ישמיע כל תהילתו ע"ד (תהלים סה) לך דומיה תהלה ודו"ק (שבט מוסר).<br/><b>מי ימלל</b>. כלומר מלשון ישבר (מלשון מוללין מלילות), ופי' מי ישבר הגבורות מי שישמיע כל תהלתו שיאמר תהלים בפ"א (מו"ה משולם זוסמאן מאנופאלי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(א)
הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ב)
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל-תְּהִלָּתוֹ:
![<b>אשרי שומרי משפט</b>. כלומר אלו המחכים ומוכנים בכל עת ובכל שעה לרגע האחרון ועי"ז הם שבים בתשובה שלימה כמו שאמרו שוב יום א' לפני מיתתך, וכן הוא בגדר בכל יום יהיו בגדיך לבנים וזהו עושה צדקה בכל עת שמצדיק מעשיו ועושה צדקה כל הצורך כיום לפני מיתתו, ודו"ק (מהר"ע פיגו).<br/><b>עשה צדקה בכל עת</b>. זה הסובל יסורים בעד ישראל (מהר"ם אלשיך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ג)
אַשְׁרֵי שׁמְרֵי מִשְׁפָּט עשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת:
![<b>זכרני ד' ברצון עמך</b>. הטעם לכל הברכה הזו מפני שכאשר באה שמחה או טובה לצדיק מצוה לשמוח כדכתיב אחר כך לראות בטובת בחיריך וכו' (רבינו יהודה החסיד).<br/><b>זכרני ד' ברצון עמך</b>. קרי עמך עם חיריק, ודו"ק (בן איש חי).<br/><b>זכרני ד' ברצון עמך</b>. כלומר שתזכיר בשעת חנוכת הבית זכות דוד כמו שכתוב זכרה לחסדי דוד (זהב שבא).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ד)
זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ:
![<b>בטובת בחיריך</b>. זה יעקב בחיר שבאבות שבזכותו יבנה הבית השלישי שנאמר ויעש בית (ארץ החיים). והנה ראה זה פלא שהבית הראשון נחרב ממזרח שהוא ישמעאל והשני נחרב ממערב שהיא אדום (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ה)
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם-נַחֲלָתֶךָ:
![<b>חטאנו עם אבותינו</b>. כלומר על ידי שהיינו נגררים אחרי אבותינו כך עוונותינו אינם נקראים אלא חטא כאילו שלא מדעת אבל באמת הם העוינו והרשענו (רח"ו).<br/><b>חטאנו עם אבותינו</b>. כאן מרומז סוד העבור (רמ"ע מפאנו וכן מהר"ם אלשיך על דרך הגלגולים).<br/><b>חטאנו עם אבותינו</b>. כלומר לעומת הדורות הקודמים אנחנו כאזובי קיר ומה יעשה הבן ולא יחטא ומזה רק חטאנו (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ו)
חָטָאנוּ עִם-אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:
![<b>לא זכרו את רוב חסדיך</b>. ס"ת באות ך' ור"ת לאחר ז', רמז למילה שניתנה אחר כ' דורות ונעשית אחר ז' ימים. ועוד ר"ת וס"ת כתוב לאזרח כי מצות פסח היא לאזרח, ודו"ק (חזה ציון).<br/><b>וימרו על ים בים סוף</b>. כלומר שבני ישראל מרדו והיו ראויים להאבד שם בטביעה אלא ויושיעם למען שמו שלא יהא חילול ד', ודו"ק (חיד"א).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ז)
אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא-הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת-רב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל-יָם בְּיַם-סוּף:
![<b>יודו לד' חסדו</b>. יראה בערך הקב"ה אינם נפלאות אלא חסד ולכן יודו לו ויאמרו כי עשה עמהם חסד אבל בערך בני אדם הם נפלאות גדולות לא יכילם רעיון (רח"ו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(ח)
וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת-גְּבוּרָתוֹ:
(ט)
וַיִּגְעַר בְּיַם-סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהמוֹת כַּמִּדְבָּר:
(י)
וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב:
(יא)
וַיְכַסּוּ-מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:
(יב)
וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ:
![<b>מהרו שכחו</b>. על פי מ"ש שהקב"ה קרע לים מטעם מלך פורץ גדר וכל מה שכתוב בפרשת מלך מלך מותר בו ובלבד שיהא מלך על כל העולם וא"כ מלך פורץ גדר והקב"ה מלך העולם כי ויאמינו לדברו אנוכי ולא יהיה, אבל מהר שכחו עצתו עצת ד' היתה במעשה בראשית לקחת עצה אצל המלאכים האם לבראות האדם ואמר נעשה אדם להורות על דרך ענוה ושכחו "עצה" וא"כ עשו ע"ז וממילא אין טעם לקריעת ים סוף (משכיל לאיתן).](images/icons/info.jpg)
(יג)
מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא-חִכּוּ לַעֲצָתוֹ:
(יד)
וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ-אֵל בִּישִׁימוֹן:
![<b>ויתן להם שאלתם</b>. וכמו שכתב הרמב"ם בתחלת המורה נבוכים שבנין הגוף סתירת השכל, וכיון שנתן להם שאלתם ממילא שלח רזון, סתירת נפשם (המלקט).](images/icons/info.jpg)
(טו)
וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם:
(טז)
וַיְקַנְאוּ לְמשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרן קְדוֹשׁ יְהוָה:
![<b>תפתח הארץ</b>. במסורת איתא תפתח ארץ, ויפרו ישע (ישעיהו מה ח), ועיין אור החיים הק' שהארץ נאסרה לפתח פיה אחרי בלועה דמי הבל ומטעם זה בשירת הארץ אינה משוררת בפה אלא בכנפותיה כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד), ובמחלוקת קרח התפלל משה שתחזור ותפתח הארץ פיה לבלוע קרח מדה כנגד מדה על שבלעה איש צדיק וממילא על ידי זה הסכים ד' לתיקונה וז"ש תפתח הארץ ויפרו ישע (שם משמעון).](images/icons/info.jpg)
(יז)
תִּפְתַּח-אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל-עֲדַת אֲבִירָם:
(יח)
וַתִּבְעַר-אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים:
![<b>בחורב</b>. ונשתנה שמו מסיני לחורב על ידי פשעם וחטאתם של העגל שהחריבו עולם (רח"ו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(יט)
יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:
![<b>שור אוכל עשב</b>. כי הקב"ה לא עשה כל הניסים על ידי שליח בין במצרים בין בקריעת ים סוף בין על הר סיני ולא רצה למצע שליח בינו ובין בני ישראל להודיע חבתם (וגם ח"ו שלא יטעו), והם עתה נתאוו לשליח ולאמצעי בינם ובין המקום (מהרי"ט).<br/><b>עשב</b>. ר"ת ערב שבת במנחה (מגלה עמוקות זרע ברך).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כ)
וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אכֵל עֵשֶׂב:
(כא)
שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עשֶׂה גְדלוֹת בְּמִצְרָיִם:
(כב)
נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל-יַם-סוּף:
(כג)
וַיּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:
![<b>וימאסו</b>. הטעם שהוציאו דבת הארץ ואמרו חזק הוא ממנו שיש להם לאומות חזקה יותר מלישראל זה בגלל ולא האמינו לדברו, אנכי ולא יהיה שה' מלכותו בכל משלה ואין כאן דין מלך ואינו יכול לחזור ממתנתו לכנענים, ודו"ק (משכיל לאיתן).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כד)
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא-הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:
(כה)
וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה:
(כו)
וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:
![<b>ולהפיל זרעם בגויים</b>. שהם הוציאו דבת הארץ בט' באב ועליהם נגזר בכייה לדורות וחורבן הבית (רש"י).<br/>](images/icons/info.jpg)
(כז)
וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:
![<b>ויצמדו לבעל פעור וכו'</b>. ואיך אפשר הלא המן היה נבלע בתוך איבריהם, אלא מטעם זה אכלו בישולי נכרים כדי שיצמדו לבעל פעור וזהו ויאכלו זבחי מתים, ודו"ק (משכיל לאיתן שם משמעון).](images/icons/info.jpg)
(כח)
וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
(כט)
וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ-בָּם מַגֵּפָה:
![<b>ויעמד פנחס ויפלל</b>. כי באמת כל המחלוקות שעומדות על בני ישראל הכל לטובתם להיות הזמן גרמא לנקום מהם וכו' וזהו שראה והבין פנחס דכתיב וירא היינו שראה האמת, וזה עצמו השלימות שניתן לפנחס במידה שמדד שבירר שכל המחלוקות ומריבות שיש לעובדי השי"ת הכל למען השלום ולטובתן של בני ישראל, ובכח אמונה זו יכולים להלחם עמהם, וכאן כתיב ויעמד פנחס ויפלל ובתורה כתיב ויקח רמח והוא דכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם שזה החרב שזוכים ע"י התרוממות בתורה ותפילה הוא מוצלחת וכמ"ש חז"ל שכל מלחמותיהם של ישראל היו בכח הפה פיפיות הוא בכח ברית הלשון וברית המעור. ועוד מאי דקאמר ויקח רמח בידו אלא הרמח היה בידו אבל עיקר כוונתו היתה בתפילה ובעבודת ד' דכתיב ויעמד פנחס ויפלל שעושה פלילות עם קונו לשון בירור ועדות (שפ"א).<br/>הנה אמרו חז"ל (מ"ר) גדולה צדקה שמקרבת את החיים ומרחקת את המיתה והנה מחצית השקל משל לזה "מחצית" צדיק באמצע חי קרוב ומת רחוק ופנחס השיב את חמתי שאותיות מת מקורבת פעל שיתרחקו כמו בצדקה וזה ותחשב לו לצדקה (ראשי בשמים בסופו).<br/>לב ויקציפו על מי מריבה. כאשר המון עם חטא מגיע לזה פגם לצדיק הדור ולכן וירע למשה בעבורם כפי שנאמר בבית מדרשו של הבעש"ט וכן משמע מחז"ל שמו"ר פמ"ב ב' (והמטרה היא שבעלייתו יעלה גם אותם).](images/icons/info.jpg)
(ל)
וַיַּעֲמד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
(לא)
וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדר וָדר עַד-עוֹלָם:
![<b>ויקציפו על מי מריבה</b>. הענין הוא שהקציפו למשה ומשה בא לכלל כעס וכיוון שכעס כל הכועס שכינה מסתלקת ממנו וממילא ודברתם אל הסלע אינו מועיל כי אז יופסק שכינה מדברת מתוך גרונו ממילא משה הכה את הצור. ועוד, שאין מענישים על עשה אלא בעידן ריתחא וכיוון שכעס בא רוגז לעולם ובא עונש וזה רגזן לא עלתה לו אלא רגזנותו כלומר מדת הדין מתוחה עליו ואם כן נענש גם על עשה וגם נענש מדה כנגד מדה שישאר בחו"ל מקום הרוגז (פנים יפות פרשת בחוקותי כו ו).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לב)
וַיַּקְצִיפוּ עַל-מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמשֶׁה בַּעֲבוּרָם:
![<b>כי המרו את רוחו</b>. ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו עד שישלים מצות השם (ראב"ע).<br/><b>כי המרו את רוחו</b>. ובא לכלל כעס בא לכלל טעות כי בטא בשפתיו דברי קנטורים על ישראל באומרו שמעו נא המורים, והאיש משה ענו מאד מכל האדם, אשר כל העולם היו למדים חכמה ומוסר מדבריו ומעשיו ותנועותיו כי גדולה שימושה יותר מלימודה ולא הוה ליה ליפול בטעות מדה פחותה כזאת לבל ילמדו בני ישראל ממנו לעשות כן בחשבם היות מעלת שכרה מדת הכעס.](images/icons/info.jpg)
(לג)
כִּי-הִמְרוּ אֶת-רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו:
![<b>לא השמידו את העמים</b>. ועי"ז באו לעבירה יותר חמורה ויתערבו בגויים, ומזה באו לעבירה יותר חמורה וילמדו מעשיהם, ומזה באו עוד לעבירה יותר חמורה ויעבדו את עצביהם, ומזה נעשה להם כהיתר ויהיו להם למוקש (פנ"י פ' כי תשא לד יז).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לד)
לֹא-הִשְׁמִידוּ אֶת-הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם:
![<b>ויתערבו בגויים</b>. כלומר כיוון שעברו ושנו נעשה להם כהיתר, ובספר זרע יצחק הביא בשם חסד לאברהם שהטעם שנעשה לו כהיתר שבא בגלגול בגוי שהכל היתר לפניו, וזה הטעם ויתערבו בגויים כלומר שנעשו גלגולים בגויים. או אפש"ל ויתעברו בגויים לשון עבור כי וילמדו ממעשיהם (ספר אמרות טהורות).<br/><b>ויתערבו בגויים</b>. כי הגויים היו ערבים, לא כן אם היו הגויים שונאים אותם (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לה)
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם:
![<b>עצביהם</b>. דברים המעציבים. או, רוח העצבות (המלקט).<br/><b>למוקש</b>. זגים, מלשון להקיש, כלומר מתלוצצים כמו פעמון (מהר"ו הצרפתי ע"פ מדרש).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לו)
וַיַּעַבְדוּ אֶת-עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ:
![<b>לשדים</b>. כמו מחשבתם (אבן עזרא). או נאמר, לשון שודדים. או נאמר, כמו למולך ומתרגמינן לאתתא נוכראה (המלקט).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לז)
וַיִּזְבְּחוּ אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:
![<b>ותחנף הארץ</b>. ע"ד כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו) שקודם היתה עושה הרבה וכ"ש לצדיק ויזרע יצחק בארץ ההיא, אבל עכשיו מלאה חמס כי אפילו החצי לא היתה מוציאה (מהר"ו צרפתי).<br/>](images/icons/info.jpg)
(לח)
וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם-בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים:
(לט)
וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם:
(מ)
וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת-נַחֲלָתוֹ:
(מא)
וַיִּתְּנֵם בְּיַד-גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שׂנְאֵיהֶם:
(מב)
וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם:
(מג)
פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמכּוּ בַּעֲוֹנָם:
(מד)
וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת-רִנָּתָם:
(מה)
וַיִּזְכּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרב חֲסָדָיו:
(מו)
וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל-שׁוֹבֵיהֶם:
(מז)
הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן-הַגּוֹיִם לְהדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:
(מח)
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן-הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ:
קראת? שתף חברים