תהלים בשבת

מעשה באיש אחד תם וישר, ירא אלהים מרבים, שהיה דרכו ללמוד כל חמישה ספרי תהילים ביום שבת קודש לפני הצהרים. מנהג אבותיו בידו, והיה מדקדק בו לקיימו, כאילו נתן מפי הגבורה. פעם אחת ישב בשבת בביתו, ספר תהלים פתוח לפניו, והוא קורא בו בטעם ובניגון. והנה נפתחה הדלת, ונכנסו אצלו אורחים לא קרואים, והתחילו לדבר עמו דברים בטלים. ומכיון שהיה רגיל לומר תהלים בשעה זו, המשיך באמירתו, רק הטה אוזן לדבריהם, ומידי פעם בפעם התערב בשיחתם. קרא בספר, ותוך הקריאה שלא שאלה והשיב תשובה, לפרקים פסק באמצא פסוק, לפרקים בשליש פסוק, פעם אחרי תיבה אחת ופעם אחרי שתים או שלוש תיבות. ובאופן כזה היה מערב דברי חול בקודש, ונשתלבו בו דברים בטלים בדברים הקדושים של נעים זמירות ישראל. וכאשר יצאו האורחים, גמר את כל פרקי התהילים, הלך לישון שנת צהרים, כאשר אמרו הקדמונים: שינה בשבת תענוג.


לא עברה שעה קלה, ונפלה עליו תרדמה, ושנתו נעמה לו. ובשנתו חלם חלום, והנה הוא יושב על יד שולחן בחדרו, והוא רואה שני בני אדם באים, הולכים ומתקרבים אליו. ועומדים לשמאלו, לבושם שחור, צורתם משונה, ופניהם זועפות. עוד מעט ובאו שני בני אדם מהצד השני, והם נגשים אליו לאט, ועומדים לימינו. מראיהם טוב, לבושם נאה ופניהם שוחקות. משעמדו אצלו, הביט וראה ביד האנשים העומדים לימינו ספר, שמראהו כספר תהלים שלו. תמה תמיהה גדולה, ואמר לשאול אותם, מהיכן לקחו את הספר אשר בידם. אך בטרם ישאלם, פתחו את הספר שמו אותו לפניו, ואמרו לו: "יקרא נא בספר תהלים זה". קרא בספר ומצא במזמורים תערובת של מלים, משפטים, פסוקים וחצאי פסוקים, שעל ידיהם נעשו דברי תהילה לדברי תהלה. שירי דוד המלך המספרים כבוד אל, נשתבשו על ידי שיחות חולין שהתלבו בתוכן, ונעשו חרוף וגדוף כלפי מעלה. השתומם בקראו את הדברים האלה ושאל: "מי הוא זה ואי זה הוא, אשר מלאו לבו לבלבל את דברי אלהים חיים, ולשבש את הספר הקדוש הזה?" ענו שני אנשים אשר עמדו לימינו ואמרו: "אתה הוא האיש! מפיך יצאו הדברים היום, בלמדך ספר תהלים, כמנהג אבותיך, עליהם הברכה והשלום.ץ אנחנו הממונים על התפילות והתהילות, היוצאות מפי ישראל בשבתות ובמועדים, עלינו לכנסן ולהביאן לפני כסא הכבוד. כלום נאה לך, שנעלה ספר תהלים זה, שעשית אותו בצלמך ובדמותך , למעלה?" אמר להם: "חליה וחס! ספר זה טעון שרפה, חוסו נא עליי, ואל תעלו אותו לפני מלך מלכי המלכים". כאשר שמעו שני האנשים העומדים לשמאלו את הדברים האלה אמרו: "אם הספר טעון שרפה, גם לפי עדותו של בעל הדין, הרי הוא מוקצה, ואסור לטלטלו בשבת, ואיך אתם מחזיקים אותו בידכם?".מיד זרקו את הספר מידם, והוא נפל והתגלגל על הארץ. אז קפצו שני האנשים שעמדו לשמאלו, שהיו מלאכי חבלה, הרימו את הספר אחזו בו ואמרו: "כעת הספר בידנו, ואנחנו נעלה אותו השמימה, מבלי לשאול את פיך, ונראה מה יהיה דינך". משראה האיש את הדבר הזה, ושמע את דבריהם, חרד חרדה גדולה. התנפל לרגליהם ונתחנן להם, שירחמו עליו, ויניחו את הספר על הקרקע. אך לשוא שחת את דבריו, הם ברחו ונעלמו, ושומע לא היה לו. בכה בכי רב, צעק אחריהם, ובצעקתו התעורר, ראה והנה חלום. ותפעם רוחו, כי ידע שחלום אמת הוא. בעיניו ראה את כל הדברים, שדבר עם האורחים בעת למדו את פרקי תהלים, והם רשומים ומשולמים בתוך פסוקי המזמורים. ויך לב האיש אותו, בראותו שהוא חרף וגדף את אלהים, ופחד לנפשו מאוד, כי מיש לח את לשונו באלהים חיים ונקה?. קם והלך אל החכם החסיד אשר בעירו, וסיפר לו את כל דברי החלום, וביקש ממנו עצה ותיקון עוד ביום ההוא. שמע החכם את דבריו וראה את דאגתו ואמר לו: "אל תדאג! אסור להצטער בשבת, ואם חטאת יש תשובה בישראל, ולה' הרחמים והסליחה. תעמוד על רגלך ותאמר שלוש פעמים: "מתחרט אני על מעשי הרעים, ואני מעיד עלי את מי שאמר והיה העולם, מהיום ואילך לא אדבר עוד דברים בטלים, בשעה שאעסוק בתורה נביאים וכתובים ובכל דבר של קדושה". ואם תעשה כן והחרטה תהיה באמת ולבל שלם, ולא תשוב עוד לכסלה, ותנצל מן המשמאילים שפרחו ועלו לקטרג עליך בפמליא של מעלה". כך דיבר החכם, נחם אותו וחיזק את לבו, והוא קיבל על עצמו לעשות כאשר אמר לו. מיד התחרט על מעשיו, והבטיח שלא יחזור לסורו, וישמור את פיו ולשונו, ויבדיל בין קודש לחול בכל אשר יעשה. יצא מאת פני החכם בקידה ובהשתחויה, הלך ושב אל ביתו, ולבו טוב עליו.


במוצאי שבת התפלל מעריב, הבדיל על היין, אמר את הזמירות, ודקדק מאוד שלא להוציא מפיו דברי חול בשעת אמירתן. אחרי סעודת מלוה מלכה, עלה על המיטה, קרא קריאת שמע שעל המיטה וישן. בשנתו ראה, והנה שני האנשים שהראו לו את ספר התהילים המשובש, והשליכוהו לארץ מחמת מוקצה, רודפים אחרי האנשים שהרימוהו וברחו. הביט אחריהם, ולבו פחד ורעד בראותו, שהספר עוד בידי מלאכה חבלה אלה. אך עוד מעט והוא נרגע; הם השיגו אותם, נלחמו בהם מלחמה קשה, התגברו עליהם ולקחו מהם את הספר. אז חפרו חפירה עמוקה, עטפו את הספר בבד, וגנזו אותו באדמה. אחרי שכסוהו בעפר הארץ, הלכו ונעלמו מעיניו, ולא ידע לאן הלכו. שמח שמחה גדולה, והריע לכבודם, ובתוך התרועה הקיץ משנתו, וראה והנה חלום, וידע שחרטתו חרטה, ותשובתו נתקבלה. ומן היום ההוא והלאה נזהר בלשונו, שלא לערבב חול בקודש, לא רק בדבר שבקדושה, אלא אפילו בשיחות חולין.


וה' אלהים יביט עלינו משמי מרום, ירחם עלינו בכל שעה ובכל מקום, יראה בענויינו, ויסלח לנו את כל חטאתינו, יצילנו מן השגגות והזדונות, ואם חטאנו ועוינו יכפר לנו את החטאים והעוונות, אמן כן יהי רצון אמן ואמן.