6283
öåų ÷łų ņķ śäéģéķ.net
ńāåģåś łéųéķ īąīųéķ ä÷ćłåś śųåķ ģšå ś÷łåųś
éåķ įēåćł éåķ įłįåņ
äłķ łģź įśäéģéķ łąģ įśäéģéķ
ēéōåł įąśų

האו×Øח והמא×Øח

 ×Ŗ×Øום לאמי×Ø×Ŗ ×Ŗהילים והקדש×Ŗך ×Ŗופיע כאן äåńó ä÷ćłä
אמי×Ø×Ŗ ×Ŗהילים, הגולו×Ŗ וישועו×Ŗ מ×Ŗהלים
ה×Øב הצדיק ×Øבי אלימלך מליז'נהק, בעל נועם אלימלך, היה מגדולי הצדיקים בדו×Øו. אך זמן ×Øב לפני שנ×Ŗפ×Øהם שמו ב×Øבים, לא ידעו חב×Øיו אם א×Ŗ החהידים הוא נמנה, אף כי ה×Ŗנהג כב×Ø ×‘×—×”×™×“×•×Ŗ בצנע. ובהגיע שע×Ŗו להגלו×Ŗ, קשה היה עליו הדב×Ø ×›×§×Øיע×Ŗ ים הוף, כי לא ×Øאה עצמו ×Øאוי לאיצטלא זא×Ŗ. מה עשה? הלך וקבל עליו עול גלו×Ŗ, ונדד מעי×Ø ×œ×¢×™×Ø ×•×ž×›×¤×Ø ×œ×›×¤×Ø. וכשיצא לד×Øך יצא על מנ×Ŗ שלא לשהו×Ŗ בשום מקום יו×Ŗ×Ø ×ž×¢×©×Øים וא×Øבע שעו×Ŗ. ומכיון שהטיל על עצמו חומ×Øה י×Ŗ×Øה זו, הקפיד לקיימה בכל חומ×Ø ×”×“×™×Ÿ, ועי×Ø ×©×œ×Ÿ בה לילה נפהלה בלינה אח×Ŗ. וכד×Øכו לפנים בהצנע לכ×Ŗ כן ד×Øכו כע×Ŗ, אלא שנ×Ŗוהפו עליה נדודי הד×Øך ויהו×Øי הגלו×Ŗ. כך נדד ממקום למקום, מקל בידו וילקוטו על שכמו; עני נודד כשא×Ø ×”×¢× ×™×™×, המצויים ל×Øוב בע×Øי יש×Øאל, ומצפים לשולחנם של אח×Øים, ואיש לא ידע מי הוא ומה מעשהו, עד אש×Ø × ×Ŗגלה והיה ל×Øבן של יש×Øאל.

בימים הם × ×Ŗגלגל ובא, אח×Øי טלטולי ד×Øך מ×Øובים, לעי×Ø ××—×Ŗ בשעה מאוח×Ø×Ŗ בלילה. כל היום הלך בלי הפהק, גשם ק×Ø ×™×Øד מן השמים וחד×Ø ×œ×Ŗוך עצמו×Ŗיו, והלילה ליל חושך וא×Øוך; אחד מליל מ×Øחשון הגשומים. והעי×Ø ××©×Ø ×¤×’×¢ בה בד×Øכו, ועליו ללון שם, קטנה וז×Øה, אין בה לא מכ×Ø ×•×œ× מודע, ושמה פשיבו×Øהק. הוא בא לעי×Ø ×”×ž×•×š לחצו×Ŗ הלילה, והעי×Ø ×©×Øויה כולה בגשם, בבוׄ ובאפלה; אף נקוד×Ŗ או×Ø ×œ× ×Ŗ×Øאה בה. מעולם לא היה עוד באו×Ŗו מקום, אינו יודע א×Ŗ ה×Øחובו×Ŗ ואינו בקי בשבילי ההמטאו×Ŗ, וקל לו לאדם שאינו ז×Ø, שאינו ×Øגיל בהם, להכשל בלכ×Ŗו בלילה, ולפול על כל מד×Øך כף ×Øגל. אך מה יעשה? אין הב×Øי×Øה בידו, והוא הולך וממשמש בו בחושך. מקלו מגיד לו אם אין לפניו מכשול בד×Øך, ועיניו ×Ŗ×Øו×Ŗ אח×Øי בי×Ŗ שאו×Ø ×ž×¦×™×„ מחלונו×Ŗיו, שיכנה ויבקש ×Øשו×Ŗ מא×Ŗ בעליו ללון שם. לא ישא×Ø ×‘×¢×™×Ø ××£ יום אחד; ינוח ×Øק הלילה, ומשיעלה עמוד השח×Ø, יקום, ישהה שעה אח×Ŗ, י×Ŗפלל שח×Øי×Ŗ, ואח×Øי כן ימשיך א×Ŗ ד×Øכו הלאה, גם אם הגשם לא יחדל. אבל הוא מחפש לשוא, לכל פינה אש×Ø ×¢×™× ×™×• פונו×Ŗ חושך ועלטה; השמים ממעל קשו×Øים בעבים מגשימים, הא×Øׄ למטה ×Øבוצה בביצה שחו×Øה ו×Øטובה, והב×Ŗים אש×Ø ×¢×œ×™×” הגו×Øים ומהוג×Øים, אין ק×Øן או×Ø ×‘×•×§×¢×Ŗ ד×Øך חלונו×Ŗיהם המוגפים. ×”×”×Ŗובב בחוׄ שעה א×Øוכה, והגשם טו×Øד טיפה אח×Ø ×˜×™×¤×” ומ×Øטיב והולך, ואין הוא ×Øואה בי×Ŗ מאי×Ø. ה×Ŗחיל מצטע×Ø, אך מיד ה×Øגיש בצע×Øו קט×Øוג על יש×Øאל, כאלו בא הוא בט×Øוניא עמהם, שאין ביניהם ×—×” ושלום בי×Ŗ פ×Ŗוח לאיש צ×Ø ×•×ž×¦×•×§. ו×Ŗוך כדי מחשבה אמ×Ø ×‘×œ×‘×•: "אי אפש×Ø ×œ×” לעי×Ø ×©×™×”×•×“×™× ד×Øים בה, שלא יהא אחד מהם נעו×Ø ×‘×œ×™×œ×” ושונה, השני יקום ל×Ŗקון חצו×Ŗ, והשלישי ישכים ויאמ×Ø ×¤×Øק ×Ŗהילים. ואם הם אינם מצויים בב×Ŗיהם ה×Øי הם בודאי בבי×Ŗ המד×Øש; בבי×Ŗ ק×Ø ×•×‘×‘×™×Ŗ המד×Øש חם, ה×Ŗנו×Ø ×ž×•×”×§, × ×Ø ×Ŗמיד מאי×Ø, הדל×Ŗ פ×Ŗוחה, וכל ה×Øוצה להכנה בא ונכנה." ובחשבו ככה אמ×Ø ×œ×™×œ×š ולחפש א×Ŗ בי×Ŗ המד×Øש; יבוא אל בי×Ŗ הā€˜ וילון הלילה.

עייף ויגע הולך הוא בחושך, ו×Øגליו בוההו×Ŗ בטיט חוצו×Ŗ, מבלי לדע×Ŗ לאן הן מוליכו×Ŗ או×Ŗו, וכל ×Øגע כשעה בעיניו. ובלכ×Ŗו, ×Øאה פ×Ŗאום שביב או×Ø ×ž× ×¦× ×„ מ×Øחוק, ושמחה באה בלבו. הלך לאו×Ø ×”× ×Ø, ולא ×”×Ø ×¢×™× ×™×• ממנו, עד אש×Ø ×‘× לחלון קטן, הקבוע בבי×Ŗ אחד, העומד בפני עצמו, ה×Øחק משא×Ø ×‘×Ŗי העי×Ø. ב×Øאשונה חשב שמצא בי×Ŗ המד×Øש, אך כאש×Ø ×Øצה להכנה ומצא א×Ŗ הדל×Ŗ הגו×Øה, אמ×Ø ××™×Ÿ זה בי×Ŗ אלהים. ניגש אל החלון הקטן, הזו×Ø×¢ או×Ø ×”×‘×™×‘×•, והקיש באצבעו על הזגוגי×Ŗ. מיד נשמע קול גב×Ø ×ž×‘×¤× ×™×, קול ×Øך הושאל: "מי שם?" השיב ואמ×Ø: "יהודי שבא לעי×Ø, ואין לו פה לא ק×Øוב ולא גואל, והוא מבקש מחהה ומגן מפני הגשם והקו×Ø." עוד לא ההפיק לגמו×Ø ××Ŗ דב×Øיו, נשמע קול ח×Øיק×Ŗ ב×Øיח בהיהוגו לאח×Øו, והדל×Ŗ נפ×Ŗחה ל×Øווחה. בא אל הבי×Ŗ פנימה ואיש אחד קיבל או×Ŗו בהב×Ø ×¤× ×™× יפו×Ŗ, × ×Ŗן לו שלום והוא השיב לו שלום. אח×Ø ×›×š שאל א×Ŗ האיש: "אולי אוכל ללון פה הלילה?" ענה ואמ×Ø: "מדוע לא? מצו×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ או×Øחים, שאב×Øהם אבינו עליו השלום והב×Øכה, נש×Ŗבח בה, הגיעה ליד בהיהח הדע×Ŗ ולא אקיימנה? אך בט×Øם ישכב אדוני, יהעד לבו פ×Ŗ לחם ויש×Ŗה כוה חמין, הלא מן הד×Øך א×Ŗה בא, ולבי אומ×Ø ×œ×™ שלא אכל×Ŗ א×Øוח×Ŗ ×¢×Øב." מששמע האו×Øח א×Ŗ דב×Øי בעל הבי×Ŗ ו×Øאה א×Ŗ הב×Ø ×¤× ×™×• אמ×Ø: "אמ×Ŗ נכון הדב×Ø, כל היום לא בא אוכל אל פי, כי לא מצא×Ŗי בכל הד×Øך פונדקי יהודי, שאוכל לטעום אצלו דב×Ø ×ž×”. ישב×Ŗי ב×Ŗעני×Ŗ כל היום בעל כ×Øחי, וב×Øוך הוא וב×Øוך שמו, ש×Øיחם עלי והביאני לבי×Ŗ של יהודי, ה×Øוצה לקיים א×Ŗ מצו×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ או×Øחים במלואה, באכילה, ש×Ŗיה ולינה" ה×Ŗחיל בעל הבי×Ŗ לע×Øוך א×Ŗ השולחן,והאו×Øח הביט הביבו ו×Øאה שולחן גדול ב×Ŗוך החד×Ø. על השולחן עששי×Ŗ דולק×Ŗ, ועל ידה קה×Ŗ הופ×Ø ×ž×œ××” דיו שחו×Øה, והביב נוצו×Ŗ כנף, מהן עשויו×Ŗ קולמוהין ומהן לא עשויים. ואצל הקי×Ø, שיש בו פ×Ŗח לחד×Ø ×”×©× ×™, עומד א×Øון פ×Ŗוח, ובו מונחים עו×Øו×Ŗ מעובדים, מינים ממינים שונים; מהם קלף מהם גויל ומהם דיפ×Ŗ×Øא, חלקם מגוללים כמו הפ×Øי ×Ŗו×Øה וחלקם כוכים ומקוש×Øים בחבלים דקים. על יד הקי×Ø ×”×©× ×™ עמדה מטה מוצע×Ŗ, והכ×Ø ×•×”×›×”×Ŗ אש×Ø ×‘×” ממועכים ובל×Ŗי מהוד×Øים; נכ×Ø ×©×‘×¢×œ×™×”× שכבו עליהם, וב×Øד×Ŗם מעל המטה הניחום כמו שהם. בין כך ובין כך ×¢×Øך בעל הבי×Ŗ א×Ŗ השולחן והזמין א×Ŗ האו×Øח להעודה. עשה האו×Øח מה שאמ×Ø ×œ×• בעל הבי×Ŗ, הניח א×Ŗ ילקוטו, נטל ידיו, ישב ואכל כדי שבעו, וב×Øך ב×Øכ×Ŗ המזון. משב×Øך אמ×Ø ×œ×• בעל הבי×Ŗ: "הנה המטה, שעה קלה לפני בואו י×Øד×Ŗי ממשכבי, יואיל כבודו לפשוט א×Ŗ בגדיו, יעלה על המטה, ישכב וינוח מעמל הד×Øך". לא ה×Øה×Ø ×”×Øבה, פשט א×Ŗ הבגדים העליונים, וא×Ŗ הנעלים, נטל ידיו וק×Øא ק×Øיא×Ŗ שמע שעל המיטה, עלה ושכב, ולא עב×Øו ×Øגעים מהפ×Ø, ונפלה עליו ×Ŗ×Øדמה ויישן.

אח×Ø ×”×“×‘×Øים האלה, × ×›× ×” בעל הבי×Ŗ לחד×Ø ×”×©× ×™, הוציא הפ×Ø ×ž××Øון ההפ×Øים, חז×Ø ×•×™×©×‘ על יד השולחן, פ×Ŗח א×Ŗ ההפ×Ø ×•×¢×™×™×Ÿ בו. ה×Ŗחיל קו×Øא בהפ×Ø ×•×”×“×‘×Øים לא × ×Ŗיישבו על דע×Ŗו; ק×Øא כאדם הקו×Øא בהפ×Ø ×ž×Ŗוך אונה, כי מימיו לא היה ×Øגיל לק×Øוא בשעה זו בהפ×Øי עיון. אך לאט לאט ×Ŗפש א×Ŗ דב×Øי המחב×Ø ×”×§×“×•×©×™×, י×Øד להוף דע×Ŗו, ונפשו ה×Ŗ×Øחקה מעולם הה×Øגלים והלכה שבי אח×Øי ה×Øעיונו×Ŗ, הבוקעים ועולים מ×Ŗוך האו×Ŗיו×Ŗ הזעי×Øו×Ŗ. כך ישב שקוע בהפ×Ø ×•× ×Ŗבשמה דע×Ŗו עליו; נהנה מדב×Øי המחב×Ø ×›××™×œ×• × ×Ŗונים הם מהיני, ושכח עולם ומלואו. באו×Ŗה שעה שמע נח×Ø×Ŗו של האו×Øח, וה×Ŗעו×Ø×Ø ×›×ž×• מ×Ŗוך חלום. אז קם, ×”×’×Ø ××Ŗ ההפ×Ø, וה×Ŗחיל לומ×Ø ×Ŗהלים בעל פה. קולו היה ×¢×Øב, וכל דיבו×Ø ×•×“×™×‘×•×Ø ×©×™×¦× מפיו הנעימו בזמ×Ø, והיה דומה כאילו השכינה מדב×Ø×Ŗ מ×Ŗוך ג×Øונו. המילים יוצאו×Ŗ בנעימה מיוחד×Ŗ, והן חיו×Ŗ ומאי×Øו×Ŗ כביום הנ×Ŗנן; אש לוהט×Ŗ בהן ובנפש אומ×Øן. קול צח וצלול מש×Ŗפך בחלל, ומזמו×Øי ×Ŗהלים נישאים על גלי הנעימה בקדושה ובטה×Øה, וממלאים א×Ŗ החד×Ø ××•×Ø ×•×—×•×. נזדעזע האו×Øח לשמע קולו של בעל הבי×Ŗ, שנכנה ל×Ŗוך אזניו מאליו, ה×Ŗעו×Ø×Ø ×ž×©× ×Ŗו, פקח א×Ŗ עיניו ו×Øאה כי החד×Ø ×ž×œ× או×Ø. מיה×Ø ×•× ×˜×œ ידיו, לבש א×Ŗ בגדיו, י×Øד מן המיטה, ניגש אל השולחן, עמד והקשיב, והוא כולו אחוז ×Ŗמהון. דומיה בכל הבי×Ŗ, לא נשמע ×Øק קולו של בעל הבי×Ŗ וח×Ŗוך דבו×Øו הנאה. קהם בפיו, ומו×Ŗא שפ×Ŗיו ×Øינה, והאו×Øח עומד בפה פעו×Ø, מביט ומאזין. ×Øגיל הוא באמי×Ø×Ŗ ×Ŗהלים, כל הפ×Øקים שגו×Øים בפיו בטעמיהם, וכב×Ø ×©×ž×¢ זמי×Øו×Ŗ דוד המלך מפי צדיקים וחהידים, אך אמי×Øה כזא×Ŗ לא האזינו אזניו. נופ×Ŗ ×Ŗטופנה שפ×Ŗי האיש; קולו נעים ונגינ×Ŗו ×¢×Øבה. ומזמו×Øי ה×Ŗהלים היוצאים מפיו חן שמים להם, ודומה כאילו הם יוצאים מכנו×Øו של דוד המלך עליו השלום. ובעל הבי×Ŗ השקיע עצמו בשי×Øי אלהים ליים, ולא ×Øאה ולא ידע א×Ŗ אש×Ø ×”×™×‘×™×‘×•; ליבו × ×Ŗון למזמו×Øים המשיבים א×Ŗ נפשו. וב×Øד×Ŗ האו×Øח מן המיטה לא שמע א×Ŗ ×Ŗנועו×Ŗיו ופהיעו×Ŗיו, ולא ה×Øגיש כלל אם הוא עומד עליו, מאזין ומקשיב בדומיה לכל הגה היוצא מפיו. אך לפ×Ŗ×¢ פ×Ŗאום החלה ×Øוח ×”×¢×Øה מנשב×Ŗ בחוׄ, ×Ŗ×Ø×™×” החלון שלא היה מוגף ×”×”×Ŗובב על צי×Øיו ב×Øעש, ובעל הבי×Ŗ פהק א×Ŗ זמי×Øו×Ŗיו, ו×Øאה א×Ŗ האו×Øח כשהוא עומד על יד השולחן שקוע במחשבו×Ŗיו. ×”×”×Ŗכל בו ואמ×Ø: "מה לך פה חביבי? הלא קו×Ø ×‘×—×“×Ø ×•××Ŗה עייף ויגע מן הד×Øך. ×Ŗהלח לי על אש×Ø ×”×¢×Ø×Ŗיך מן השינה באמ×Øי פי, לך שוב אל המיטה, ×Ŗשכב ו×Ŗנוח ושנ×Ŗך ×Ŗנעם לך".אך האו×Øח עמד כאבן דומם, לא השיב דב×Ø ×•×œ× זז ממקומו. כ×Øאו×Ŗ בעל הבי×Ŗ א×Ŗ זא×Ŗ, החזיקו בידו והחזי×Øו אל המיטה, השכיבו וכיהה או×Ŗו היטב, חז×Ø ×•×™×©×‘ על השולחן, פ×Ŗח א×Ŗ ההפ×Ø ×”×ž×•× ×— לפניו ועיין בו. האו×Øח × ×Øדם שוב בשכבו במיטה החמה, כי היה עייף מאוד, ובעל הבי×Ŗ ה×Ŗחיל לומ×Ø ×¢×•×“ פעם ×Ŗהלים כמנהגו. כע×Ŗ הנמיך א×Ŗ קולו, ואמ×Ø ××Ŗ הפהוקים בחשאי, למען לא יעו×Ø×Ø ××Ŗ האו×Øח משנ×Ŗו. אולם בשע×Ŗ האמי×Øה ה×Ŗלהב, וכל שהפליג בדב×Øים לבו נג×Ø×Ø ××—×Øיהם יו×Ŗ×Ø ×•×™×•×Ŗ×Ø, ושכח א×Ŗ האיד אש×Ø ×¢×ž×• בבי×Ŗ. נפשו אמ×Øה שי×Øה לאל חי, וקולו הלך וה×Ŗגב×Ø, הלך וה×Ŗפשט, והאו×Øח × ×Ŗעו×Ø×Ø ×©×•×‘. לא עב×Øו ×Øגעים מהפ×Ø ×•×”×•× עמד על יד השולחן כב×Øאשונה. אך הפעם ×Øאה או×Ŗו בעל הבי×Ŗ מיד, ו×Øמז לו באצבעו, בלי אומ×Ø ×•×“×‘×Øים, שילך וישוב למקומו. האו×Øח שב אל המיטה, ובשכבו על משכבו, נדדה שנ×Ŗו מעיניו. הוא שוכב על מקומו במנוחה, עיניו עצומו×Ŗ, וה×Øואה או×Ŗו יאמ×Ø ×©×”×•× ישן, אך ליבו ×¢×Ø. המ×Ŗין בעל הבי×Ŗ קצ×Ŗ, ואח×Ø ×›×š חז×Ø ×œ×•×ž×Ø ×Ŗהלים ממקום שפהק. ואמי×Ø×Ŗו הי×Ŗה בלחש ובנעימו×Ŗ, והדב×Øים נכנהו ללב האו×Øח, השוכב בעינים עצומו×Ŗ, נים ולא נים, חוז×Ø ×•×—×•×œ×, ונפשו מ×Ŗמוגג×Ŗ מ×Øוב ×Ŗענוג. באו×Ŗה שעה היה דומה לו, שקול כינו×Ø × ×©×ž×¢ בחד×Ø, והניגון היוצא מן הכינו×Ø ×¤×•×œ×˜ מזמו×Øי ×Ŗהלים, והם מ×Øחפים ומפזזים באווי×Ø. פקח א×Ŗ עיניו ו×Øאה כי איש צעי×Ø × ×ž×¦× בחד×Ø; פניו כפני ×Øועה, והוא × ×¢×Ø ××“×ž×•× ×™ יפה עינים וטוב ×Øאי. עומד הוא המוך לבעל הבי×Ŗ ומנגן בכינו×Ø, אש לבנה מ×Ŗלהט×Ŗ ממעל ×Øאשם, ועליה ×Øשומים באש אדומה פ×Øקי ×Ŗהלים עם הטעמים. ב×Øאו×Ŗו א×Ŗ זא×Ŗ נפל עליו פחד גדול, ומ×Øוב פחד × ×Ŗבלבל וקפׄ מן המיטה בבהלה. מיד נעלה דמו×Ŗ הנע×Ø ×”×Øועה, ואי×Ŗה נעלמה גם האש מלמעלה, ובעל הבי×Ŗ הביט הביבו ו×Øאה א×Ŗ האו×Øח בקפצו מן המיטה. אז לא יכול בעל הבי×Ŗ לה×Ŗאפק, נזף בו על אש×Ø ×”×•× מפ×Øיע לו בעבוד×Ŗו, מפהיקו זו הפעם השלישי×Ŗ, ופקד עליו לילך לישון. נבהל ומש×Ŗומם עמד האו×Øח, × ×™×”×” לדב×Ø ×•×œ× ידע לפ×Ŗוח א×Ŗ פיו. כעבו×Ø ×Øגעים מהפ×Ø ×”×Ŗאושש ואמ×Ø: "דב×Øים נכונים, על האו×Øח לעשו×Ŗ מה שבעל הבי×Ŗ אומ×Ø ×œ×•, אך יאמ×Ø ×œ×™ אדוני, וכי אפש×Ø ×œ×• לאו×Øח לישון במנוחה, כשהוא ×Øואה א×Ŗ דוד המלך עומד על יד מא×Øחו, בשעה שהוא פ×Ŗוח א×Ŗ פיו ומזמ×Ø ×ž×–×ž×•×Øי ×Ŗהלים?" כאש×Ø ×™×¦××• הדב×Øים מפי האו×Øח נזדעזע בעל הבי×Ŗ ואמ×Ø ×‘×§×•×œ: "מי א×Ŗה? אין זה כי אם "מלך". אמ×Ø ×”××•×Øח: "ומי א×Ŗה? אין זה כי אם משה?" ו×Ŗוך כדי שאלה ו×Ŗשובה, נפלו איש על צוא×Øי ×Øעהו מ×Øוב שמחה, ונ×Ŗודעו זה לזה, ישבו על יד השולחן ועהקו בענינים העומדים ב×Øומו של עולם עד עלו×Ŗ השח×Ø. ומאו×Ŗה שעה ואילך היו לידידים, ואף ש×Øā€˜ אלימלך היה גדול בשנים, ולא היה בן גילו של ×Øā€˜ משה, נזדווגו זה לזה באהבה ו×Øעו×Ŗ. וכאש×Ø ×—×–×• ×Øā€˜ אלימלך לבי×Ŗו, ואו×Øו ה×Ŗחיל מאי×Ø, היה ×Øā€˜ משה ×Ŗלמיד חב×Ø ×œ×‘×¢×œ נועם אלימלך, ולא זזה ידו מ×Ŗוך ידו כל ימי חייו.

כן נזכה כולנו לה×Ŗאבק בעפ×Ø ×Øגלי צדיקים, להנו×Ŗ מזיום ומאו×Ø ×Ŗו×Ø×Ŗם, שהיא נאה להם ונאה לעולם, ולקיים א×Ŗ דב×Øי אלקים חיים, אמן כן יהי ×Øצון. אמן ואמן..
             łģē ģēįų
אוהב לטייל ? בא לעשו×Ŗ מזה ×›×”×£ ! לחׄ כע×Ŗ.
4837
śāéåś
גשמי×Ŗ עיניים המלך ישועו×Ŗ שנאה פחד פ×Ø× ×”×” הנגן או×Øח מיז'בוז ד×Ŗי בני זוג מזמו×Øים דוד המלך הגולו×Ŗ ישועה שלום הגולה מציא×Ŗ זיווג דין טוב חולשו×Ŗ ×Ŗהלים שונאים שליחה לחב×Ø ×Ŗ×Øומה קמחה מחלה ידיד להב×Øיח משונה מו×Ŗ דוא×Ø ××œ×§×˜×Øוני אהבה ×Ŗו×Øה הצלחה ×Øפואה הטבה מלך הגשמ×Ŗ משאלה אמונ×Ŗ המא×Øח עז×Øה


ī÷įåöś īōņģ äģėä įųłś   ż©ż All Rights Reserved, tehilim.net