8249
צור קשר עם תהילים.net
סגולות שירים מאמרים הקדשות תרום לנו תקשורת

האורח והמארח

 תרום לאמירת תהילים והקדשתך תופיע כאן
אמירת תהילים, סגולות וישועות מתהלים
הרב הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק, בעל נועם אלימלך, היה מגדולי הצדיקים בדורו. אך זמן רב לפני שנתפרסם שמו ברבים, לא ידעו חבריו אם את החסידים הוא נמנה, אף כי התנהג כבר בחסידות בצנע. ובהגיע שעתו להגלות, קשה היה עליו הדבר כקריעת ים סוף, כי לא ראה עצמו ראוי לאיצטלא זאת. מה עשה? הלך וקבל עליו עול גלות, ונדד מעיר לעיר ומכפר לכפר. וכשיצא לדרך יצא על מנת שלא לשהות בשום מקום יותר מעשרים וארבע שעות. ומכיון שהטיל על עצמו חומרה יתרה זו, הקפיד לקיימה בכל חומר הדין, ועיר שלן בה לילה נפסלה בלינה אחת. וכדרכו לפנים בהצנע לכת כן דרכו כעת, אלא שנתוספו עליה נדודי הדרך ויסורי הגלות. כך נדד ממקום למקום, מקל בידו וילקוטו על שכמו; עני נודד כשאר העניים, המצויים לרוב בערי ישראל, ומצפים לשולחנם של אחרים, ואיש לא ידע מי הוא ומה מעשהו, עד אשר נתגלה והיה לרבן של ישראל.

בימים הם נתגלגל ובא, אחרי טלטולי דרך מרובים, לעיר אחת בשעה מאוחרת בלילה. כל היום הלך בלי הפסק, גשם קר ירד מן השמים וחדר לתוך עצמותיו, והלילה ליל חושך וארוך; אחד מליל מרחשון הגשומים. והעיר אשר פגע בה בדרכו, ועליו ללון שם, קטנה וזרה, אין בה לא מכר ולא מודע, ושמה פשיבורסק. הוא בא לעיר סמוך לחצות הלילה, והעיר שרויה כולה בגשם, בבוץ ובאפלה; אף נקודת אור לא תראה בה. מעולם לא היה עוד באותו מקום, אינו יודע את הרחובות ואינו בקי בשבילי הסמטאות, וקל לו לאדם שאינו זר, שאינו רגיל בהם, להכשל בלכתו בלילה, ולפול על כל מדרך כף רגל. אך מה יעשה? אין הברירה בידו, והוא הולך וממשמש בו בחושך. מקלו מגיד לו אם אין לפניו מכשול בדרך, ועיניו תרות אחרי בית שאור מציץ מחלונותיו, שיכנס ויבקש רשות מאת בעליו ללון שם. לא ישאר בעיר אף יום אחד; ינוח רק הלילה, ומשיעלה עמוד השחר, יקום, ישהה שעה אחת, יתפלל שחרית, ואחרי כן ימשיך את דרכו הלאה, גם אם הגשם לא יחדל. אבל הוא מחפש לשוא, לכל פינה אשר עיניו פונות חושך ועלטה; השמים ממעל קשורים בעבים מגשימים, הארץ למטה רבוצה בביצה שחורה ורטובה, והבתים אשר עליה סגורים ומסוגרים, אין קרן אור בוקעת דרך חלונותיהם המוגפים. הסתובב בחוץ שעה ארוכה, והגשם טורד טיפה אחר טיפה ומרטיב והולך, ואין הוא רואה בית מאיר. התחיל מצטער, אך מיד הרגיש בצערו קטרוג על ישראל, כאלו בא הוא בטרוניא עמהם, שאין ביניהם חס ושלום בית פתוח לאיש צר ומצוק. ותוך כדי מחשבה אמר בלבו: "אי אפשר לה לעיר שיהודים דרים בה, שלא יהא אחד מהם נעור בלילה ושונה, השני יקום לתקון חצות, והשלישי ישכים ויאמר פרק תהילים. ואם הם אינם מצויים בבתיהם הרי הם בודאי בבית המדרש; בבית קר ובבית המדרש חם, התנור מוסק, נר תמיד מאיר, הדלת פתוחה, וכל הרוצה להכנס בא ונכנס." ובחשבו ככה אמר לילך ולחפש את בית המדרש; יבוא אל בית ה‘ וילון הלילה.

עייף ויגע הולך הוא בחושך, ורגליו בוססות בטיט חוצות, מבלי לדעת לאן הן מוליכות אותו, וכל רגע כשעה בעיניו. ובלכתו, ראה פתאום שביב אור מנצנץ מרחוק, ושמחה באה בלבו. הלך לאור הנר, ולא סר עיניו ממנו, עד אשר בא לחלון קטן, הקבוע בבית אחד, העומד בפני עצמו, הרחק משאר בתי העיר. בראשונה חשב שמצא בית המדרש, אך כאשר רצה להכנס ומצא את הדלת סגורה, אמר אין זה בית אלהים. ניגש אל החלון הקטן, הזורע אור סביבו, והקיש באצבעו על הזגוגית. מיד נשמע קול גבר מבפנים, קול רך הושאל: "מי שם?" השיב ואמר: "יהודי שבא לעיר, ואין לו פה לא קרוב ולא גואל, והוא מבקש מחסה ומגן מפני הגשם והקור." עוד לא הספיק לגמור את דבריו, נשמע קול חריקת בריח בהיסוגו לאחרו, והדלת נפתחה לרווחה. בא אל הבית פנימה ואיש אחד קיבל אותו בסבר פנים יפות, נתן לו שלום והוא השיב לו שלום. אחר כך שאל את האיש: "אולי אוכל ללון פה הלילה?" ענה ואמר: "מדוע לא? מצות הכנסת אורחים, שאברהם אבינו עליו השלום והברכה, נשתבח בה, הגיעה ליד בהיסח הדעת ולא אקיימנה? אך בטרם ישכב אדוני, יסעד לבו פת לחם וישתה כוס חמין, הלא מן הדרך אתה בא, ולבי אומר לי שלא אכלת ארוחת ערב." מששמע האורח את דברי בעל הבית וראה את סבר פניו אמר: "אמת נכון הדבר, כל היום לא בא אוכל אל פי, כי לא מצאתי בכל הדרך פונדקי יהודי, שאוכל לטעום אצלו דבר מה. ישבתי בתענית כל היום בעל כרחי, וברוך הוא וברוך שמו, שריחם עלי והביאני לבית של יהודי, הרוצה לקיים את מצות הכנסת אורחים במלואה, באכילה, שתיה ולינה" התחיל בעל הבית לערוך את השולחן,והאורח הביט סביבו וראה שולחן גדול בתוך החדר. על השולחן עששית דולקת, ועל ידה קסת סופר מלאה דיו שחורה, וסביב נוצות כנף, מהן עשויות קולמוסין ומהן לא עשויים. ואצל הקיר, שיש בו פתח לחדר השני, עומד ארון פתוח, ובו מונחים עורות מעובדים, מינים ממינים שונים; מהם קלף מהם גויל ומהם דיפתרא, חלקם מגוללים כמו ספרי תורה וחלקם כוכים ומקושרים בחבלים דקים. על יד הקיר השני עמדה מטה מוצעת, והכר והכסת אשר בה ממועכים ובלתי מסודרים; נכר שבעליהם שכבו עליהם, וברדתם מעל המטה הניחום כמו שהם. בין כך ובין כך ערך בעל הבית את השולחן והזמין את האורח לסעודה. עשה האורח מה שאמר לו בעל הבית, הניח את ילקוטו, נטל ידיו, ישב ואכל כדי שבעו, וברך ברכת המזון. משברך אמר לו בעל הבית: "הנה המטה, שעה קלה לפני בואו ירדתי ממשכבי, יואיל כבודו לפשוט את בגדיו, יעלה על המטה, ישכב וינוח מעמל הדרך". לא הרהר הרבה, פשט את הבגדים העליונים, ואת הנעלים, נטל ידיו וקרא קריאת שמע שעל המיטה, עלה ושכב, ולא עברו רגעים מספר, ונפלה עליו תרדמה ויישן.

אחר הדברים האלה, נכנס בעל הבית לחדר השני, הוציא ספר מארון הספרים, חזר וישב על יד השולחן, פתח את הספר ועיין בו. התחיל קורא בספר והדברים לא נתיישבו על דעתו; קרא כאדם הקורא בספר מתוך אונס, כי מימיו לא היה רגיל לקרוא בשעה זו בספרי עיון. אך לאט לאט תפש את דברי המחבר הקדושים, ירד לסוף דעתו, ונפשו התרחקה מעולם ההרגלים והלכה שבי אחרי הרעיונות, הבוקעים ועולים מתוך האותיות הזעירות. כך ישב שקוע בספר ונתבשמה דעתו עליו; נהנה מדברי המחבר כאילו נתונים הם מסיני, ושכח עולם ומלואו. באותה שעה שמע נחרתו של האורח, והתעורר כמו מתוך חלום. אז קם, סגר את הספר, והתחיל לומר תהלים בעל פה. קולו היה ערב, וכל דיבור ודיבור שיצא מפיו הנעימו בזמר, והיה דומה כאילו השכינה מדברת מתוך גרונו. המילים יוצאות בנעימה מיוחדת, והן חיות ומאירות כביום הנתנן; אש לוהטת בהן ובנפש אומרן. קול צח וצלול משתפך בחלל, ומזמורי תהלים נישאים על גלי הנעימה בקדושה ובטהרה, וממלאים את החדר אור וחום. נזדעזע האורח לשמע קולו של בעל הבית, שנכנס לתוך אזניו מאליו, התעורר משנתו, פקח את עיניו וראה כי החדר מלא אור. מיהר ונטל ידיו, לבש את בגדיו, ירד מן המיטה, ניגש אל השולחן, עמד והקשיב, והוא כולו אחוז תמהון. דומיה בכל הבית, לא נשמע רק קולו של בעל הבית וחתוך דבורו הנאה. קסם בפיו, ומותא שפתיו רינה, והאורח עומד בפה פעור, מביט ומאזין. רגיל הוא באמירת תהלים, כל הפרקים שגורים בפיו בטעמיהם, וכבר שמע זמירות דוד המלך מפי צדיקים וחסידים, אך אמירה כזאת לא האזינו אזניו. נופת תטופנה שפתי האיש; קולו נעים ונגינתו ערבה. ומזמורי התהלים היוצאים מפיו חן שמים להם, ודומה כאילו הם יוצאים מכנורו של דוד המלך עליו השלום. ובעל הבית השקיע עצמו בשירי אלהים ליים, ולא ראה ולא ידע את אשר סיביבו; ליבו נתון למזמורים המשיבים את נפשו. וברדת האורח מן המיטה לא שמע את תנועותיו ופסיעותיו, ולא הרגיש כלל אם הוא עומד עליו, מאזין ומקשיב בדומיה לכל הגה היוצא מפיו. אך לפתע פתאום החלה רוח סערה מנשבת בחוץ, תריס החלון שלא היה מוגף הסתובב על ציריו ברעש, ובעל הבית פסק את זמירותיו, וראה את האורח כשהוא עומד על יד השולחן שקוע במחשבותיו. הסתכל בו ואמר: "מה לך פה חביבי? הלא קור בחדר ואתה עייף ויגע מן הדרך. תסלח לי על אשר הערתיך מן השינה באמרי פי, לך שוב אל המיטה, תשכב ותנוח ושנתך תנעם לך".אך האורח עמד כאבן דומם, לא השיב דבר ולא זז ממקומו. כראות בעל הבית את זאת, החזיקו בידו והחזירו אל המיטה, השכיבו וכיסה אותו היטב, חזר וישב על השולחן, פתח את הספר המונח לפניו ועיין בו. האורח נרדם שוב בשכבו במיטה החמה, כי היה עייף מאוד, ובעל הבית התחיל לומר עוד פעם תהלים כמנהגו. כעת הנמיך את קולו, ואמר את הפסוקים בחשאי, למען לא יעורר את האורח משנתו. אולם בשעת האמירה התלהב, וכל שהפליג בדברים לבו נגרר אחריהם יותר ויותר, ושכח את האיד אשר עמו בבית. נפשו אמרה שירה לאל חי, וקולו הלך והתגבר, הלך והתפשט, והאורח נתעורר שוב. לא עברו רגעים מספר והוא עמד על יד השולחן כבראשונה. אך הפעם ראה אותו בעל הבית מיד, ורמז לו באצבעו, בלי אומר ודברים, שילך וישוב למקומו. האורח שב אל המיטה, ובשכבו על משכבו, נדדה שנתו מעיניו. הוא שוכב על מקומו במנוחה, עיניו עצומות, והרואה אותו יאמר שהוא ישן, אך ליבו ער. המתין בעל הבית קצת, ואחר כך חזר לומר תהלים ממקום שפסק. ואמירתו היתה בלחש ובנעימות, והדברים נכנסו ללב האורח, השוכב בעינים עצומות, נים ולא נים, חוזר וחולם, ונפשו מתמוגגת מרוב תענוג. באותה שעה היה דומה לו, שקול כינור נשמע בחדר, והניגון היוצא מן הכינור פולט מזמורי תהלים, והם מרחפים ומפזזים באוויר. פקח את עיניו וראה כי איש צעיר נמצא בחדר; פניו כפני רועה, והוא נער אדמוני יפה עינים וטוב ראי. עומד הוא סמוך לבעל הבית ומנגן בכינור, אש לבנה מתלהטת ממעל ראשם, ועליה רשומים באש אדומה פרקי תהלים עם הטעמים. בראותו את זאת נפל עליו פחד גדול, ומרוב פחד נתבלבל וקפץ מן המיטה בבהלה. מיד נעלה דמות הנער הרועה, ואיתה נעלמה גם האש מלמעלה, ובעל הבית הביט סביבו וראה את האורח בקפצו מן המיטה. אז לא יכול בעל הבית להתאפק, נזף בו על אשר הוא מפריע לו בעבודתו, מפסיקו זו הפעם השלישית, ופקד עליו לילך לישון. נבהל ומשתומם עמד האורח, ניסה לדבר ולא ידע לפתוח את פיו. כעבור רגעים מספר התאושש ואמר: "דברים נכונים, על האורח לעשות מה שבעל הבית אומר לו, אך יאמר לי אדוני, וכי אפשר לו לאורח לישון במנוחה, כשהוא רואה את דוד המלך עומד על יד מארחו, בשעה שהוא פתוח את פיו ומזמר מזמורי תהלים?" כאשר יצאו הדברים מפי האורח נזדעזע בעל הבית ואמר בקול: "מי אתה? אין זה כי אם "מלך". אמר האורח: "ומי אתה? אין זה כי אם משה?" ותוך כדי שאלה ותשובה, נפלו איש על צוארי רעהו מרוב שמחה, ונתודעו זה לזה, ישבו על יד השולחן ועסקו בענינים העומדים ברומו של עולם עד עלות השחר. ומאותה שעה ואילך היו לידידים, ואף שר‘ אלימלך היה גדול בשנים, ולא היה בן גילו של ר‘ משה, נזדווגו זה לזה באהבה ורעות. וכאשר חזו ר‘ אלימלך לביתו, ואורו התחיל מאיר, היה ר‘ משה תלמיד חבר לבעל נועם אלימלך, ולא זזה ידו מתוך ידו כל ימי חייו.

כן נזכה כולנו להתאבק בעפר רגלי צדיקים, להנות מזיום ומאור תורתם, שהיא נאה להם ונאה לעולם, ולקיים את דברי אלקים חיים, אמן כן יהי רצון. אמן ואמן..
            
אוהב לטייל ? בא לעשות מזה כסף ! לחץ כעת.
5701
מיתה משונה תהילים תהלים מזמורים שלא יחלש מחצית השקל דוד בת זוג מריבה הטבה חולי תרומות ניצחון אמונת המלך סגולה ריב פחד קמח לפסח שלימה למדן נשמות כפירה גשמית שלום יהודי תורה הגשמה להרבות איברים רע דוד המלך מיז'בוז הכשה פרסם תודה זהירות ים המארח


  All Rights Reserved, tehilim.net